53

6 לקוטי

שהיתה בו שנאת חנם"".

והניגוד לשני ענינים אלו" התרחש בחמשה עשר באב לפי הטעם .יום שפסקו מלכרות עצים למערכה".

ו כריתת העצים - צדקה גדולה

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר דיוק נוסף בענין זה: לשם מה צריכה הגמרא להביא כאן את ההוכחה ,,דתניא

0) יומא ט, ב.

1) ולהטעם ,יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל" מודגש רק הפרט הב' - ענין האחדות ולהעיר דביהמ"ק (והמזבח) הוא בחלקו של בנימין דוקא (זבחים קיח, ב. וש"נ).

2) ועד"ז הוא בהטעם ד,יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר לאיזה שירצו יעלו":

גם בזה מודגש ב' הפרטים: א) ענין האחדות היפך סיבת החורבן, כי (נוסף ע"ז שאז יוכלו כל ישראל להתאחד גם עם אלה שהוכרחו לילך לפני העגלים אשר עשה ירבעם (מ"א יב, ל), הרי) העלי' לרגל היא ש,חוגגין אליו שלש פעמים בשנה" (רמב"ם ריש הל' בית הבחירה*) שהוא ענין של התאחדות דכל ישראל**. ב) הענין דעלי' לרגל ,חוגגין אליו שלש פעמים בשנה" הוא חלק וגדר המצוה - המכוון דה,מצות עשה לעשות בית לה'" (כברמב"ם שם) - בנין ביהמ"ק. וראה לקמן הערה 70.

ט"ו באב א

רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה" - לשם מה9 חשובה בעניננו הסיבה להפסקת כריתת העצים למערכה? ובמיוחד כאשר הדבר מקשה יותר להבנת הטעם לשמחה על הפסקה בכריתת העצים, שהרי עשו זאת באין-ברירה, וכפי שהוסבר לעיל.

ההסבר לכך הוא, שהיא הנותנת: כריתת העצים למערכה איפשרה את הקרבת כל סוגי הקרבנות במשך כל השנה - הן קרבנות יחיד, שכל אחד בנפרד צריך להביא עקב חובתו או נדרו או בנדבה, והן קרבנות ציבור של כלל ישראל, שלכל יהודי יש חלק בהם'", וגם היחיד מתכפר בהתאם לסוגי קרבנות הצבור הללף*.

כלומר, פעולת כריתת העצים היא במהותה מצות צדקה, אשר .שקולה כנגד כל המצוות ובכל תלמוד ירושלמי היא נקראת בשם מצוה סתם", ובמיוחד כאשר מקיימים זאת באופן הנעלה ביותר", שאז זוהי מצוה גדולה יותר.