87
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לפי זה ניתן לבאר את הנאמר בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק ,איש כי יהיה. זב..." - ,.חמא תלת זימני", ואינו מזכיר כלל את דינו של בעל שתי ראיות: טומאתו של בעל שתי ראיות היא חלק מבעל שלש ראיות.
ט. ה,נפקא מינא" להלכה למעשה
אחת התוצאות, שאפשר לומר, שנובעות מכך לגבי ההלכה למעשה היא*: אם היתה הפסקה - יום - בין הראיה השלישית לבין שתי הראיות הראשונות - האם הן מצטרפות ביחד וחל על האדם דין של בעל שלש ראיות או לאו. זוהי מחלוקת (לדעת רבי אליעזר בן יהודה*) בין בית שמאי לבין בית הלל:
מצורע שיחות -
אם טומאת בעל שתי ראיות היא ענין בפני עצמו, יוצא שמיד לאחר שתי הראיות חלה עליו חובה לספור שבעה נקיים, ורק אם הוא רואה מיד ראיה שלישית, הרי ברור שהוא בעל שלש ראיות.
ולפי זה יוצא, שאם היתה לאחר שתי הראיות הפסקה, והתברר באופן גלוי שאין הוא בעל ראיה נוספת, הרי זה ענין חדש ואיננו מצטרף לשתי הראיות הקודמות *.
אך אם טומאתו של בעל שתי ראיות היא חלק מטומאתו של בעל שלש ראיות, צריך להסיק מכך, שגם לאחר שעבר יום אחד משבעת הנקיים, שלאחר שתי הראיות, מצטרפת הריאה השלישית לשתי הקודמות. כי ספירת שבעת הנקיים לאחר שתי הראיות אינה משום שראיית שתי ראיות מחייבת
הערות
- 4. טו, ב.
- 5. גם י"ל שזוהי פלוגתת ר' יוסי וחכמים (זבים פ"א מ"ה) אם ראה אחת מרובה כשתים הוי כשתי ראיות, כמו ראה אחת מרובה כשלש שילפינן מקרא דהוי כג' ראיות, דלר"י אין הדין מבעל ג' נמשך לבעל ב' (פיה"מ להרמב"ם שם) - אף שלכאורה כש"כ הוא דמרובה כשתים צ"ל מתחלק לשתים (כמ"ש במשנה אחרונה שם).
- 6. זבים פ"א מ"א. ובתוספתא שם (פ"א, ב) דחזר רע"ק להיות שונה כדבריו.
- 4. ולהת"ק במשנה (זבים שם. משנה ראשונה דרע"ק תוספתא שם, א) דפלוגתת ב"ש וב"ה היא ב/,ראה אחת ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים" - י"ל שס"ל שפליגי בגדר דבעל ראי' אחת אי הוי פרט בזב (גמור) או לא, ותלוי בפלוגתתם שלפנ"ז (במשנה ותוספתא שם. וראה חסדי דוד לתוספתא שם) אי בעל ראי' אחת הוי כשומרת יום או כבעל קרי (לדעת המהרש"א (נדה עב, ב) דלב"ש ,בראי'
- 5. שני' של זוב הוה זוב גמור למפרע". אבל ראה משנה אחרונה זבים שם).
- 6. אבל להעיר דבשומרת יום כנגד יום ס"ל לב"ש דגם ,הרואה יום אחד עשר" שאא"פ להצטרף לזבה גדולה הוי שומרת יום דאורייתא (משנה סוף נדה), ובנדו"ד (זב בעל ראי" אחת) ס"ל דהראיות מצטרפות. אבל ראה לקו"ש שם (ע' 119 ואילך) שי"ל, שלב"ש גם ברואה יום י"א ישנו הענין דחזי לאצטרופי לזבה גדולה, אלא שהוא בכח, ע"ש. ואכ"מ.
- 7. ולכן לא קבלו ב"ה מ"ש להם ב"ש (תוספתא שם, ב) ,הואיל ונזקק לספירת שבעה בטל הראיי' את יום הטהור" - כי אף ש,בטל הראיי' את יום הטהור", אא"פ להראי' שלאח"ז להצטרף להראיות שלפנ"ז, כי כבר חל עליו הגדר דזב בעל שתי ראיות,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.