108

ומדיוק הלשון בדברי ריש לקיש יוצא, לפי הניסוח השני של מהות המחלוקת, שהיום העשירי אינו מחייב שימור, מפני שהיום האחד עשר אינו נעשה שימור ליום העשירי. כלומר, שמצד מהותו של היום העשירי עצמו אין בו חידוש לעומת הימים הקודמים, והוא עצמו היה כן מחייב שימור, גם לדעתו של ריש לקיש, למרות שראיה ביום זה אינה יכולה להביא את האשה למצב של זבה גדולה.

לפי זה יוצא, שיש שלשה הסברים אפשריים לטעם של בית הלל, בסברתם, שהרואה ביום האחד עשר אינה צריכה שימור: א) לדעת ריש לקיש בהסבר הראשון הרי זה מפני שהיום האחד עשר אינו יכול להביא למצב של "זבה גדולה". ולכן הוא אומר "עשירי כאחד עשר", כי גם ראיה ביום העשירי, בדיוק כביום האחד עשר, אינה יכולה להביא לידי זבה גדולה. ב) לדעת ריש לקיש בהסבר השני, שגם לגבי ראיה שאינה מביאה לזיבה גדולה חל דין של שומרת יום, והראיה ביום האחד עשר אינה חייבת בשימור, כי יום האחד עשר מיוחד בהלכה לא רק בכך שאינו צריך שימור, אלא גם בכך שאינו נעשה "שימור לעשירי". ג) לדעת רב יוחנן, עלדפי שני ההסברים, שהתכונה המיוחדת של היום האחד עשר מסירה ממנו רק את חובת השימור, אך לא את האפשרות להיעשות ליום שימור עבור יום אחר.

אך לאמיתו של דבר אי אפשר

מצורע ג

להסביר, שדין "שומרת יום" הוא ענין בפני עצמו לגמרי, שאינו קשור כלל לדין "זבה גדולה", בנוסף לכך שאז אין מובן? מדוע יהיה היום האחד עשר, לפי ההסבר השני בדעת ריש לקיש, שונה מהימים האחרים גם בפרט של "לא עביד< שימור לאחריני"<, ומסיבה נוספת:

על הניסוח השני, שלפיו אומר ריש לקיש שהיום האחד עשר אינו נעשה שימור לעשירי, מפרשים בעלי התוספות'*: "כיון דאינו ראוי להצטרף לזיבה גדולה".

כך אנו מוצאים גם לגבי דעת רב