105
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
מצורע ג
א. דין נדה ודין זבה
בפרשתנו יש שתי פרשיות אודות אשה הרואה דם: הראשונה - "ואשה כי תהיה זבה... שבעת ימים תהיה בנדתה..."י, שכאשר האשה רואה דם פעם אחת, היא נטמאת לשבעה ימים, ולאחר שחלפו שבעת הימים (אף כאשר היא "שופעת כל שבעה"?, ומכך מובן, שימי הראיה נכללים במנין שבעת הימים) - עליה לטבולי והיא נטהרת. והשניה - "ואשה כי יזוב... ימים רבים בלא עת נדתה... וספרה לה שבעת ימים... וביום השמיני תקח לה שתי תורים... "+ - שכאשר היא רואה דם שלשה ימים ("ימים רבים")5, היא צריכה לספור לאחר מכן שבעה נקיים. כלומר, ימי הראיה אינם נכללים במנין שבעת הנקיים, ואם היא ראתה דם באמצע ימי ספירתה, אפילו ביום השביעי סמוך לשקיעת החמה, עליה להתחיל לספור את שבעת הנקיים
מחדש*. לאחר שבעת הנקיים עליה לטבולז ולהביא קרבן.
על כך אומרים חז"ל5, ורש"י מביא זאת בפירושו על התורה?, שהדין של ספירת שבעה נקיים והבאת קרבן אצל "זאשה כי יזוב... ימים רבים", חל דוקא כאשר היא זבה "בלא עת נדתה". כלומר, במשך אחד עשר הימים שלאחר ימי הנדה, שימים אלו נקראים ימי זיבה, ואם היא רואה אז דם, היא נקראת זבה, וחלים עליה דינים אלו. אך בימי נדתה, אף כאשר רואה דם במשך שלשה ימים רצופים, ואפילו "שופעת כל שבעה"", אין היא ממתינה שבעה נקיים ואינה צריכה להביא קרבן, אלא חל עליה דין נדה, כבפרשיה הראשונה. יותר מכך: דיני זבה חלים עליה (חובתה לספור שבעה נקיים ולהביא קרבן) רק אם שלשה ימי
הערות
- 1. פרשתנו טו, יט ואילך.
- 2. ראה לקמן הערה 10.
- 3. "שנאמר ורחצו במים, זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול" (רמב"ם הל' איסורי ביאה. פ"ד ה"ג. וראה גם תו"כ סוף פרשתנו. הגה"מ לרמב"ם שם).
- 4. פרשתנו טו, כה ואילך. 5 תו"כ ורש"י פרשתנו שם, כה.
- 6. שנאמר (שם, כח) ואחר תטהר - אחר אחד לכולן, שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם (נדה לג, ב. וש"נ. תו"כ עה"פ).
- 7. תרגום יונתן (טו, כח). וראה לעיל הערה 3. 8 תו"כ כאן פסוק כה. נדה עב, סע"ב ואילך. 9 פסוק כה.
- 0. טויו"ד סי' קפג. שו"ע אדה"ז בפתיחתו להל' נדה. וראה גם רמב"ם שם פ"ו ה"ב.
- 8. *) כ"ה גירסת הר"ן והמעדני יו"ט (ברא"ש פ"י דנדה סי ו') ועוד. וכ"ה בשו"ע אדה"ז בפתיחתו להל' נדה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.