369

שיושבין כו'"??.

והביאור: עיקר המציאות של לומד תורה (אודותיו מדובר בפרקי אבות, כנ"ל) היא העסק שלו בתורה, וכל שאר ענייניו אינם אלא טפלים. כדברי הפסוק': ,,אל יתהלל חכם בחכמתו גו' הגבור בגבורתו גו' עשיר בעשרו (שחכמה גבורה ועשירות הנם ענינים המשתנים במהלך הזמן) כי אם בזאת יתהלל גו' השכל וידוע אותי", תורה היא דבר נצחי - ,,כי הם חיינו ואורך ימינו", ועל דרך מאמר רז"לי ,מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה כו' בנערותו כו' בזקנותו כו'".

ומכיוון שהתורה היא המהות האמיתית של העוסק בתורה, מובן שביטול מהותו ומציאותו נמדד לפי רגש הביטול הקיים אצלו בלימוד התורה.

וזהו הדיוק ,,שנים שיושבין כו'": כל זמן שהלומד (מרגיש שהוא הנו) אחד היושב ועוסק בתורה, הוא החכם והעוסק והמחדש חידושים בתורה, הרי לימודו אינו באופן של ,,שנים שיושבין" - שלימודם הוא כיושבים בשוה, באותה ,ישיבה"; כי אם הוא מחשיב את עצמו כ,ראש ישיבה" ואת השני - כאחד

היושב כתלמיד (ומי שורה*5).

דווקא כאשר הוא בטל באמת, אזי לימודו עם רעהו כו' הוא באופן של ,שנים שיושבין" - כאחד, בלי תחושת מעלה של לומד אחד לגבי השני';

ואז נעשה ,,שכינה שרויה", ששכינה הוא. גילוי מלכותו של הקדוש-ברוךהוא'',

וכידוע*: בשעה שיהודי פועל בעצמו את הביטול. (עלדידי ,הוי מתפלל בשלומה של מלכות" כנ"ל) והוא בבחינת ,שנים שיושבין", אזי ,שכינה שרויה" - מתגלה בחינת מלכותו של הקדוש-ברוך-הוא (מלכותא דרקיע) כמו שהיא מצד עצמה, לא רק עלזידי התלבשות במלכותא דארעא, שעלדידי זה נעשית שלימות היראה והביטול לאלקות כמו שהוא מצד הקדוש-ברוך-הוא'*.

יודע באיזו

,שנים שיושבין" היפוכו של ,,רעהו חיים בלעו"

על פי כל הנ"ל יובן גם הלשון והסדר בפסוק* המובא במשנתנו ,אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו" -