ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז בחוקותי שיחה ג333

333

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

על שני סוגי קרבנות: (א) בכור" (ב) מעשר בהמה".

כיון שדוקא שני קרבנות אלו מוזכרים בסוף ספר ויקרא, יש לומר, שבהם משתקף הענין הכללי של הקרבנות, שעליו מדובר בתחילת ספר ויקרא.

ההסבר לכך מתבסס על ההבדל בין בכור למעשר: בכור קדוש מעצמו, מלמעלה מכריזים עליו והופכים אותו לקדושי, קדושתו אינה תלויה בפעולת האדם'. אך לא כן קדושת מעשר, שהיא תלויה בעבודת האדם - על האדם לספור"י, ו,העשירי יהיה קודש".

בחוקותיג

דבר זה ניכר יותר בזמן הזה, כאשר קדושת בכור קיימת גם עתה, שהרי היא קיימת מעצמה, ואילו קדושת מעשר איננה קיימת בפועל, על-פי גזירת חכמים שלא להפריש מעשר בהמה?'.

לפי זה יובן הסדר בין הענינים. שתחילה כתוב על בכור ואחר-כך על מעשר: בעבודת הקרבנות (קירוב לאלוקות) מופיעה תחילה השפעת הקדושה ממעלה למטה (בכור), ורק אחר"כך מתאפשרת עבודת האדם ממטה למעלה (מעשר.

וזהו הקשר בין תוכנו של סוף ויקרא לבין תחילתו ,,אדם כי יקריב מכם קרבן לה'": = ב,לקוטי תורה"*! = מוסבר, שהכוונה ב,אדם כי יקריב מכם קרבן לה" היא לכך ש,אדם העליון" (הקדוש-ברוך-הוא) מקרב (,,יקריב") את האדם שלמטה לאלוקות (,מכם קרבן..."). בראשונה קיימת ההשפעה של אתערותא דלעילא (=התעוררות מלמעלה) כדי לקרב את האדם שלמטה אל הקדוש-ברוך-הוא, ואחר כך ממשיך הפסוק ואומר: ,,מן הבהמה... תקריבו את קרבנכם" - כאן מדובר על

הערות

6. פרשתנו כז, כו.
7. שם, לב.
8. בכורות נג, סע"א. ערכין כט, סע"א. תמורה כה, א. ובכ"מ. רמב"ם הל' בכורות פ"א ה"ד.
9. וגם להמ"ד (ערכים שם (וש"נ). רמב"ם שם) שצריך להקדישו בפה - הרי גם ,,אם לא הקדישו הרי זה מתקדש מאליו" (רמב"ם שם).
0. משנה בכורות נח, ב. רמב"ם שם פ"ז ה"א. וגם לדעת ר' יוסי בר יהודה במשנה שם - הרי עכ"פ צריך להפריש המעשר (,ונטל אחד").
6. וגם לדעת רבא (שם נט, א) ד,עשירי מאליו הוא קדוש" - הרי: (א) צ"ל ,מנה תשעה" - פרש"י שם ד"ה קדוש מאליו. (ב) העשירי נעשה קדוש רק ביציאה מן הדיר (ואז קדוש למפרע) - כמשנ"ת בארוכה בלקו"ש ח"ז ע' 362 ואילך.
7. וראה משנה נדרים (יח, ב) דמעשר בהמה הוא דבר הנדור. ובתוס' שם: דבעי העברת מנין .. מיקרי שפיר דבר הנדור. וראה הערה הבאה.
1. ובפרט להסברא (ראה בארוכה לקח טוב - להר"י ענגל - כלל א' קרוב לסופו) דקדושת מעשר היא (לא מאלי, כ"א) ע"י האדם, שהוא משים הקדושה עליו, ולכך הוי דבר הנדור (כנ"ל בהערה הקודמת). ובטו"א לר"ה (כח, ב): ,,רמעשר נמי איתא בשאלה ככל הקדשים הקדושים בפה" [ועפ"י הנ"ל
2. בכורות נג, סע"א. רמב"ם הל' בכורות פ"ו ה"ב.
3. להעיר מבחיי פרשתנו (כז, לב): ,כי הבכור והמעשר עקרם אחד* וזהו נעוץ סופן בתחלתן לחבר וליחד הסוף עם הראש", עיי"ש.
4. ויקרא ב, ג.
12. *) כמו שהביא לפנ"ז מהרמב"ם ,,הבכור והמעשר מעשה שניהם אחד" (בה,כותרת" דהל' בכורות: וכללתי כו'). וראה גם שיחת ליל ה' דסוכות תשמ"ר

מצוטט ב־1 עמודים

לקוטי שיחות 79 לקו"ש חי"ז ע' 333

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.