362

בזה היא דאחד יכול להועיל לחברו כיון שמעורבין זב"ז ושייכים זליז ועושה זה בחפץ לב כי כל ישראל עריבין ונעימים זל"ז -- וכשלשת הפי במרז"ל כל ישראל ערבין זל"ז שהובאו בדא'ח, ובפרט ששכרו גדול מאד וכמרז"ל בויק"ר פרשת שבוע העבר יותר ממה שבעה"ב -- באותו דבר -- עושה כו'.

ולכאורה לא נמצא הענין דממילא אלא במספר החמשים (בספירות -- ספירת הבינה) ולא במספר העשירי (ספירת המלכות). וכמו בכל עניני פנימיות התורה גם לזה יש מקביל (שפיגעלט זיך אַפ) בנגלה דתורה, והוא אשר ענין קדושת יום החמשים -- באה בדרך ממילא לגמרי (ומדויק בזה קזושת יום החמשים -- שבודאי אין הכוונה על הזמן דממילא קאתי, שהרי בזה אין נפק"מ מיום החמשים -- להימים שלפניו) משא"כ במעשר שפכ"פ פעולה ישנה, אלא א) לא פעולת האדם, כ"א של הדבר הנעשה קדש, ב) אינה פעולת אדם אלא דבהמה, -- יציאה מן הדיר (שינוי מקום) [או יציאה מן הכלל - ע"י מנין האדם].

ולכאורה מהענינים המבוארים בדא"ח, יש לבאר העשירי יהי' קדש מכל מקום -- בהעגין המתרץ מה שבס"י לא נזכרו אלא ג' יסודות, ולא יסוד העפר, בי נכלל הוא בהג', וכשמבשלים מים על האש והרוח מפסיק ומחברם הרי פעולה"משותפת דג' אלו מגלה העפרורית אשר במים. ואכמ"ל. ובפרט שלא מצאתי לע"ע הדבר מפורש ...

. . . במה שכתב אודות העשירי יהי' קדש בענין יציאה מן הדיר, ונשמט במכתבי הנ"ל הציון ומראה מקום -- ללקוטי הש"ס להאריז'ל מסכת בכורות. וז"ל שם בהנוגע לעניננו: מעשר קדש ויוצא דרך הפתח כו' והבן זה. -- ולהערת כת"ר מהדין ע"פ נגלה שגם בדיר קדוש, הנה בהקדם -- שכמה ענינים מצינו כגון דא, שמבוארים הדברים ע"פ פנימיות התורה כפי שצ"ל הענין מסודר, ומעין דוגמא -- ענין הכי כללי, הביאור שכל המצות צ*ל במחשבה (כוונה) דבור (ברכה) ומעשה (קיום המצות בפועל), אף שחלק גדול מהמצות אין צריך כוונה, וברכות לא מעכבות. כתבתי רק ,דוגמא", כיון שעכ"פ לכתחלה כדאית כוונה וברכה. משא"כ יציאה מדיר, שאפשר הי' לומר