288

מלשון? המדרש5 על הפסוק< ,גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו" - ,אלו שומרי שביעית, ולמה נקרא שמם גבורי כח, רואה ששדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים והסייגים מופרצים ורואה פירותיו נאכלים וכובש את יצרו

7 עוד יש להוכיח (לכאורה) דשביעית הוי אפקעתא דמלכא מזה שהוצרכו לשומרי ספיחים בשביעית להביא מהן עומר ושתי הלחם (שקלים פ"ד מ"א. תוספתא מנחות פ"י ה"ה) ובתוס' בכ"מ (יבמות קכב, א (ד"ה של). ב"מ נח א (ד"ה לשמור). מנחות פד, א (ד"ה שומרי). ועוד) שקו"ט האיך מותר והלא צריך ממשקה ישראל מן המותר לישראל ובת"כ פרשתנו (כה, ה) מן שמור בארץ אין אתה בוצר כו', ולמה לא הקנו את השדות לפני שנת השביעית לקטנים שלאו בני מצוה נינהו ואינם צריכים להפקירם, והיו יכולין להביא מהם עומר ושתי הלחם, ומוכח לכאורה דאפקעתא דמלא הוי שלכן גם השדות דחש"ו הוי הפקר מאליהם (ראה עד"ז מנ"ח מצוה פד)*.

אבל אינו - כי מצות התורה לא ניתנו שיהא אפשר לקיימם רק ע"י ערמה וכיו"ב, ופשיטא שאין לומר שקיום מצות עומר ושתה"ל בשנה השביעית ניתן באופן כזה שיהא מחוייבים ליקח שדה של המחוייב במצות וליתנו להקטן כדי להפקיעו ממצות שמיטה. ופשוט.

8) תנחומא ר"פ ויקרא. וראה ויק"ר שם.

9) תהלים קג, כ.

= ומה"ט אין מספיק מ"ש במנ"ח שם שאפשר שלא הי" סמוך לירושלים כו'. ומ"ש במנ"ח ד, אפילו ה" (שדות של חשו"ק סמוך לירושלים) מ"מ אינם בני הקנאה מה"ת", הרי זה שייך להשקו"ט בנתינת לולב לקטן אם מהני מתנתו דקטן אפילו לדאורייתא (ראה שד"ח כרך ב' שפם ב ואילך). אבל להעיר דצריך למוסרו לצבור יפה יפה ובזה שקו"ט ומחלוקת אם מהני גם בגדול (ירושלמי שקלים שם (ובמפרשים). ב"מ קיח, א ועיין תוי"ט שקלים שם דמחלק בין הנ"ל ושקלים דמקבלים מקטנים (שקלים פ"א מ"ה. וראה רע"ב שם) ולא חיישינן. וראה בארוכה מל"מ ושעה"מ שקלים פ"ד ה"ו. ועוד). ובכל אופן י"ל בפשטות שיכולים ליקח מהם בתורת הפקר ב"ד הפקר. ואכ"מ.

בהרג שיחות 09

ואינו מדבר", ומן הסגנון ,רואה ששדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים" משתמע שהשדה נעשית מופקרת מאליה, עקב אפקעתא דמלכא, ולא מפני שהוא הפקירה.

ברם, ניתן בדוחק להסביר שבמדרש מתואר מצבם של השדה ושל האילן למעשה - ,שדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים...", בלי להתייחס לגורם לכך, אף שגם לדעת המדרש הופקרה השדה רק על-ידי שהאדם הפקירה'. והחידוש כאשר הוא ,רואה" - למרות שהוא עצמו הפקירה - הוא בכך, שהוא רואה זאת למעשה, בדומה לענין שאינה דומה ראיה לשמיעה.

ה. שמיטת כספים - אפקעתא דמלבא

ויש לומר, שניתן לראות כמקור והוכחה לדעה, ששמיטת קרקעות היא חובת גברא ולא אפקעתא דמלכא, את ההשוואה בין שמיטת קרקעות לבין שמיטת כספים'': ,וזה דבר השמיטה

0) גם צע"ק את"ל דהוי אפקעתא דמלכא ואינו שייך לפעולת האדם כלל - מדוע נקרא ,שומרי שביעית" עי"ז ש,כובד את יצרו ואעו מדבר", ובויק"ר שם ,,בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום א' לשבת א' לחודש א' שמא לשאר ימות השנה", דמשמע שהעדר דיבורו בכל ימות השנה הוי מצוה.

1) להעיר מרע"מ ריש פרשתנו (זח"ג קח, ב): ,פקודא דא לשבות בשנה השביעית כו' ואבתרי" להשמיט כספים בשביעית כו'". ובויק"ר שם: וא"ת אינו מדבר בשומרי שביעית נאמר כאן עושי דברו ונאמר להלן וזה דבר השמיטה מה דבר שנאמר להלן בשומרי שביעית הכתוב מדבר אף דבר האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב מדבר.