ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז מצורע שיחה ב168

168

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

0 לקוטי במים וטמא עד הערב" - כבר לפני כן כתוב'' ,והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב"?

[והדין (כפי שמפרש רש"י) שכל עוד ,לא טבל מטומאתו ואפילו פסק מזובו וספר שבעה .. מטמא...", הרי: (א) ניתן ללמוד אותו ב,קל-וחומר" מדיני יולדת?', החייבת בטבילה (ואפילו לאחר הטבילה ,,בכל קודש לא תגע", ,ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה של יום ארבעים. שלמחר תביא את כפרת טהרתה"), (ב) ועיקר: לשם כך אין התורה צריכה לחזור על כל הפסוק, ודי היה בשיבוץ המילים ,וידיו לא שטף במים" בפסוק הקודם ,והנוגע בבשר הזב"].

ואכן, בגלל תמיהה זאת מסבירה הגמרא', שהפסוק ,וכל אשר יגע בו הזב... " אינו מדבר על נגיעה, אלא על היסט. אך רש"י מסביר, כ,תורת כהנים", שרק במילה ,,יגע" שבפסוקנו - המאוחר יותר - כוונתה ,,היסט", ואם כך עדיין קשה לפי פירוש רש"י: לשם מה נכתב הפסוק ,וכל אשר יגע בו הזב...", ורש"י אינו מסביר זאת?

אלא, ההסבר לכך הוא: גם לפי פשוטו של מקרא אפשר לכתוב פסוק שלם לצורך פרט אחד שנתחדש בו, וזאת רואים ב,קל וחומר" מכך שלפעמים חוזרת התורה על פרשה

מצורע גב

שלמה ,,בשביל דבר שנתחדש בה" (כפי שאנו רואים מיד בפרשת בראשית*', שהתורה חוזרת בשנית על כל הסיפור של בריאת אדם וחוה לצורך פרטים הנוספים בסיפור השני, ועוד>).

לכן לא קשה, בפשוטו של מקרא, מדוע נכתב הפסוק ,וכל אשר יגע בו הזב", כי הוא נכתב לצורך החידוש שבמילים הנוספות ,וידיו לא שטף במים", המלמדות (כפי שמסיים רש"יז בפירושו, לאחר הסברת הפשט) ,שאין בית הסתרים טעון ביאת מים אלא אבר הגלוי כמו הידים".

ו. ההפניה לתורת כהנים - הוכחה ל,*כול"

אך כאשר רש"י מגיע לפסוקנו - שגם בו קשה: מהו החידוש בו? על כך שכלי נטמא ע"י נגיעת זב אפשר לדעת בדרך של קלזוחומר מן הדינים הקודמים (שאדם נטמא בנגיעת זב, שזב מטמא אפילו במשכב ומושב וכו') -

הערות

1. פסוק ז'.
2. לעיל - תזריע יב, ד. פרש"י שם. ובפרש"י שם, ז: מכלל שעד כאן קרוי' טמאה.
3. נדה מג, רע"א. פרש"י שם ד"ה דכתיב.
4. סוטה ג, סע"א. וש"נ. פרש"י נשא ה, ו. וראה פרשתנו יד, כא ואילך. מנחות י, א.
5. ב, ז. שם, כא ואילך.
6. ראה לדוגמא פרש"י בראשית שם, יט.
7. ועפ"ז יומתק דמציין רש"י (בפרש"י דילן) לתו"כ דשולל דרז"ל דנדה (כנ"ל בפנים) - כי לשיטת הש"ס (קידושין כה, א) למדין ,שאין בית הסתרים טעון ביאת מים" מפסוק שלאחריו (פסוק יג*). אבל להעיר מתוס' קידושין שם סד"ה כל הראוי. מעדני יו"ט לרא"ש הל' מקואות (בסוף מס' נדה) סכ"ה סק"ג. וראה מקנה קידושין שם.
8. *) או - פסוק טז. ראה תוס' (ומעדני יו"ט) שבפנים ההערה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.