314
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 מחלוקת שמאי והלל במסכת עדיות
השיטתיות שבמחלוקות בין בית שמאי ובית הלל מובנת יותר כאשר מוצאים אותה במחלוקת בין שמאי והלל עצמם, וזאת בשני מקרים שבהם השיטתיות בולטת במיוחד: במקרה הראשון הדגש הוא בכך שבעקבות שיטתיות זו פוסק שמאי לקולא והלל לחומרא (להיפך מדרכם בדרך-כלל)*', ובשני מודגש הענין עקב ,מעשה רב", שכך נהגו שמאי והלל למעשה.
בסדר נזיקין: במסכת עדיות* אנו למדים: ,,שמאי אומר: כל הנשים דיין שעתן, והלל אומר: מפקידה לפקידה אפילו לימים הרבה". שמאי אומר, שאשה שראתה דם מטמאת טהרות שהיא נגעה בהן מזמן הראיה והלאה, אך לא לפני הראיה, ואילו הלל אומר שהיא מטמאת גם מה שנגעה בו לפני הראיה הטמאה, מאחרי הבדיקה הטהורה האחרונה.
ומוסבר בגמרא'": ,שמאי קסבר: העמד אשה על חזקתה, ואשה בחזקת טהורה עומדת, והלל כי אמר העמד דבר על חזקתו, היכא דלית ליה ריעותא מגופיה, (= והלל: אומרים העמד דבר על חזקתו, רק במקרה שאין ערעור לחזקה מגוף הדבר עצמו) אבל איתתא, כיוון שמגופא קחזיא לא אמרינן אוקמא אחזקתא" (= אבל אשה כיוון שמועדת לראות דם, אין אומרים העמד אותה בחזקת טהורה)".
ושוב רואים כאן את השיטתיות שבדעותיהם: לדעת שמאי מסתכלים על דבר כפי שהוא נראה מיד לעינים - ולכן ,דיה שעתה" - די בזמן שבו ראתה דם ממש, ולא לפני כן, כשלא היתה ראיה ממשית, ויש להסתמך על חזקה. ואילו הלל סובר, שאין מסתפקים בראיה הכללית של העין, אלא צריך לחקור את פרטי ענין ראית הדם, שראית הדם עתה (שעתה) היא תוצאה של ריעותא דגופא - הראיה היא ענין טבעי אצל האשה?, ולפיכך. אין לראותה בחזקת טהורה, וטהרות שנגעה בהן נטמאו (לפחות מספק5).
הערות
- 1. אם הי' נאמר מחלקותם רק בנר, אפ"ל דבכלה גם ב"ה מודים לב"ש.
- 2. וכן להיפך י"ל - דבכלה גם ב"ש מודי כיון דהקב"ה שינה מפני השלום (כלה רבתי שם).
- 9. ולכן הובא (לקמן בפנים) מחלקותם ממס' עדיות - ראה תויו"ט ריש נדה.
- 4. ועוד: ד,בחירתא היא" (ברכות כז, א).
- 0. בתחילת המסכת (ובריש נדה).
- 6. לדעת רבא סברי ב"ה בורא נמי ברא (לשעבר) משמע - בריאת האור בשימ"ב (ראה פרש"י שם)] וחילוק המאורות שיש באש אי"ז מצד עצם בריאת האש כ"א תלוי בקירובו וריחוקו מהפתילה או מן העץ (וראה מאירי כא).
- 7. תרומח ד שיחות -
- 1. נדה ב, סע"א ואילך.
- 2. ראה פרש"י שם, רע"ב ד"ה כיון. וראה פרש"י שם ד"ה תרתי.
- 3. ומטעם זה עדיפות במחלקותם דנר, כלה ושבת (דלקמן), כי בנדה: א) זה שלא אוקמינן אחזקתה הוא רק סיג בקדשים, אבל לחולין גם ב"ה מודים דאוקמה לה בחזקת טהרה (ראה תוס' ריש נדה. תוד"ה ואב"א - שם ג, א). ב) בגמ' שם (ג, א) קאמר עוד טעמים למחלוקת שמאי והלל.
- 11. אבל: א) עי' תוד"ה ואב"א שם דגם לפי הטעם דאשה מרגשת כו' נמי צריך לטעמא דהעמד אשה על חזקתה (אבל ראה גליון התוס' שם). ב) גם לפי
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.