ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט תצא שיחה א136

136

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

48 לקוטי

גם פירוש רש"י זה דורש הסבר: רש"י לומד את דבריו "ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים" מפסוקים שנאמרים בקשר למצוותיהם - "לא תזרע כרמך כלאים..."; "לא תלבש שעטנז... "5 - המופיעים בפרשה זו, מיד לאחר "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך", בסמוך למצות שילוח הקן.

ואין מובן: מדוע אומר רש"י רק "ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים" ואינו מסיים ומזכיר "ותקיים מצות> "לא תזרע כרמך כלאים, לא תחרוש... לא תלבש שעטנז..." - בשונה מהבית, שמיד לאחר דבריו "סופך לבנות בית חדש", הוא. מציין ומסיים "ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה"7ו?

כן יש להבין: במדרש תנחומא כאן, שהוא המקור לפירוש רש"י זה, מוסיפים - לפני "לכך נסמכו..." - "תזכה למצות ציצית... לאשה ולבנים". מדוע משמיט זאת רש"י?

טבע ה'אם" לחזור שוב ל''בנים'

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

טבעה של ה"אם" הוא, שאף לאחר שליחתה מה"בנים" היא שבה אליהם שוב ושוב. ולכן יוצא, שבמצות שילוח הקן אין אפילו מניעת רווח, כי טבעה של האם לשוב.

לפי ההלכה לומדים מן הלשון "שלח תשלח את האם", שלאחר שובה, צריך לשלחה שוב ושוב, וכך אפילו עד מאה פעמים"'. ואילו בדרך הפשט, אדרבה, לאחר שכבר שלח אותה פעם אחת, הרי מכאן ולהבא היא כבר: (א) איננה "בעודה על בניה", (ב) "מזומן" - ורש"י הסביר זה עתה, שבמקרה זה אין מצות שילוח?'.

ולכן נאמר במשנה ובספרי "שהיא כאיסר", כי אסור לו לקבלה אף לאחר שובה מאוחר יותר, לפני ש"נטל את הבנים..." - ולכן חסר לו "כאיסר"'. ואילו בדרך הפשט, כדלעיל, חלה החובה "שלח תשלח את האם" רק פעם

הערות

1. וראה שבת (קיח, ב) מימי לא קראתי כו' אלא כן' לשורי שדי.
5. שם, ט"יא.
6. בדוחק גדול י"ל - דמצוה גוררת מצוה זהו ענין טבעי (ע"ד הרגל נעשה טבע) ואין צורך לכפול שהמצוה השני" תגרור שלישית וכו' - משא"כ "ותגיע לכרם כו'".
7. ודוחק לומר דרש"י פי' זה בנוגע לענין הראשון (בית) ובמילא מובן בכל שלאחריו - דהטעם (שמצוה גוררת מצוה) מתאים יותר לומר או בתחלה (קודם תיבת "ותקיים"), או בסוף.
5. תצא א
6. שיחות
8. חולין קמא, א.
9. גם את"ל שע"ד הפשט טעם המצוה לשלול אכזריות - הרי (עיקר) האכזריות "בעודה על בני'" כמובן. (ולהעיר ממו"נ (ח"ג פמ"ח) הובא ברמב"ן כאן "שלא ישחוט הבן בעיני האם").
0. ואף שגם בדרך ההלכה לאחרי שנטל את הבנים והחזירן לקן פטור מלשלח (חולין קמא, א) - הרי לאחרי שקיים "שלח גו' ואת הבנים תקח לך" נגמר כל המאורע ועניץן הפרשה. ואם אח"כ מחזיר הבנים לקן - ה"ז ענין חדש שאפשר ללמדו מדיני פרשתנו (ולכן זקוקים לטעם דהוי מזומן - כבמפרשי המשנה), אבל אינו משנה מה שאירע לפני זה - שלא יחשב לחסרון כיס.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.