126

4 לקוטי שבנה בית וכו', ושההכרזה באה בסוף כדי "לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם", הכרחי לומר, שב"הירא ורך הלבב" הכוונה היא רק ל"הירא מעבירות שבידו". וקשה: מדוע לא הכרזו שגם החושש מהמלחמה עצמה ישוב?

לפי פירוש זה הכרחי לומר, שדבר זה כבר מובן מ"אל ירך לבבכם ...": כיון שהכריזו לפני ההולכים למלחמה, שלא יחששו, כבר הובן, שמי שאינו מסוגל לציית לדברי הכהן, צריך לשוב לביתו. הכרזה זו נאמרה בתחילת דברי הכהן, כדלעיל, וכל אלו יכלו לשוב אף לפני הכרזות השוטרים, ולכן אין החוזר משום העבירות "מכוסה", ו"לכך תלתה לו תורה...".

אך עדיין אין מובן*:: אמנם, אפשר להבין זאת מ"אל ירך לבבכם, אל תיראו..." - אך מדוע לא הוכרז במפורש, ש"הירא ורך הלבב כמשמעו ילך וישוב לביתו"?

שאלה זו מבהיר רש"י בציינו את שמות בעלי שני הפירושים - רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי, כדלהלן.

ור רבי עקיבא: פרטים רבים; רבי יוסי הגלילי: פרט אחד

כאשר אפשר לבאר פסוק מסויים בשני אופנים: שהוא כולל מספר פרטים, או שהוא עוסק בפרט אחד בלבד - מוצאים במקומות רבים, שרבי עקיבא מבאר, שהפסוק כולל מספר פרטים, ואילו רבי יוסי הגלילי מבאר שיש בו פרט אחד בלבד. ולדוגמא:

על הפסוק "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים"?, מבאר רבי עקיבא, ש"ובשל מבושל" הוא כל אופן שיכול להיקרא בישול. כלומר, אף כאשר מכניסים את הכרעיים ואת בני המעיים לתוך הפסח, ולא רק "בתוך הקדירה". ואילו רבי יוסי הגלילי מפרש, ש"ובשל מבושל" הוא פרט אחד בלבד: כאשר מבשלים בתוך הקדירה, ואילו הכנסת הכרעיים ובני המעיים לתוך הפסח אינה נחשבת לבישול.

כך גם לגבי הפסוק "למשמרת למי נדה"<: רבי יוסי הגלילי סובר"", שפרה ששתתה מי חטאת טהורה אף מיד לאחר השתיה, כי מי החטאת ששתתה הפרה אעם נכללים ב"למשמרת למי נדה", אלא הם שמורים רק למי נדה, ולכן אינם מטמאים. לעומת זאת, רבי עקיבא סובר, שב"משמרת למי נדה" נכללים