268

וידועה הבטחת חז"ל: כל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו הרי נתקים בידם . .. (ממכ'י ער"ח סיון ה'תיש"א)

. . . אמרז"ל (ב"ב קמז, א) יו"ט של עצרת ברור (צח ולא מעונן) זרעו חטים. מר זוטרא אמר עצרת בלול (מעורב יום המעונן) זרעו חטים. ומסיים -- דלא ברור ולא בלול אלא אפילו בלול ורוח צפונית מנשבתו זה הוא ברור (ומצליחין החטים). והדיוקים רבים. עיי"ש בש"ס. ויליפ בדרך אפשר, דהנה חטים דוקא הם מאכל אדם (פסחים ג, ב) ונתבאר ע'פ דא'ח בארוכה בדרושי ספה"ע ושבועות (בלקו"ת וכו).

וחנה עיר פרא אדם יולד. ויצה"ר ונפש הבהמה אשר בו אקדמי" טענתי'. ואור לארבעה עשר, כשנעשה בר מצוה, בודקין את החמץ. ואח"ז שבאתדל"ע מצ"ע כי חפץ חסד הוא נותנין לו כוחות מלמעלה (נגלה עליהם ממה"מ) צריך לספור ספירת העומר שעורים מאכל בהמה. והתכלית הוא שסו"ס יהי' אדם דוקא, אדמה לעליון. שזה נעשה עַ'י התורה, זאת התורה אדם. חה"ש הבא אחרי ספה"ע.

והנה בתורה יש שני הפכים: מצ"ע -- באה היא בדרך אתדל"ע שלמעלה מאתדל"ת לגמרי, וירד הוי' גילוי עצומ"ה שאין אתדל"ת מגעת שם. וגם הבירור שלה הוא בדרך מלמעלמ"ט, אבל כוונתה הוא שיהי' דוקא בירורים ועבודה גשמיית, שלכן ניתנה דוקא לאלו שיצה"ר יש בם וירדו למצרים וכו' (שבת פח, ב). וכמבואר כ"ז בארוכה בקונטרס המוסג'פ *.

וזהו הרמזים במרז"ל בב"ב הנ"ל, ועל הסדר בדיוק: דיו"ט של עצרת ענינו מורה על זריעת חטין דכל השנה איך תהי'. והולך ומבאר: יו"ט של עצרת ברור, דוקא צחי כי התורה היא מלמעלמ"ט ולא כתפלה. ורש"י שם מרמז בגלוי יותר, דזהו שייך לפסוק כעצם השמים לטוהר, שהוא בירור דאויי דתורה מלמעלמ"ט, כמפורש בתו"א משפטים ע"פ זה.

מר זוטרא. דבר קטן הויות דאביי ורבא (שהקשו טובא ותירצום. רשב"ם ב"ב קלד, א). אמר שבכ"ז צ"ל העבודה דוקא במקום שהוא בלול, מעורב -- טו"ר -- יום המעונן שאין השמש ומגן ה"א בגלוי לגמרי.

אמרי נהרדעי -- שישבו על נהר מלכא (קדושין ע. ב) מלכו של עולם (עיין מגילה כט, א: שכינה עמהן כו' בבבל כו' בנהרדעא. ורמזו בברכות נח, ב שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא) -- משמי' דר' יעקב (יוייד דחכמה,