9
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
ויקרא ג
א "לאשר הוא לו" - "למי שהממון שלו"
בסוף הפרשה אומרת התורה, שאם אדם הכחיש לגבי כספי זולתו שהיו בידו, ונשבע על כך שבועת שקר, ולאחר מכן הוא מודה על כך ושב בתשובה, עליו להשיב את הכסף בתוספת חמישית - "וחמשתיו יוסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו".
רש"י מצטט את המילים "לאשר הוא לו", ומפרש: "למי שהממון שלו" - שעליו לתת את החומש לאדם שהכסף שייך לו.
אין מובן: גם ללא פירוש רש"י היתה מובנת, לכאורה, משמעות המילים "לאשר הוא לו". מדוע צריך רש"י לפרש זאת?
כן יש להבין, מדוע צריכה התורה עצמה להוסיף מילים אלו: לכאורה, גם בלעדיהן מובן, שיש לתת את החומש לנגזל. וכי למי יתנו כסף זה?
ב. "לאפוקי בנו ושלותו"
לפני המילים "למי שהממון שלו" אומר רש"י (בסוגריים) "לאפוקי בנו ושלוחו. תורת כהנים"' - שמפסוק זה
לומדים, שבנתינת הכסף לבנו של הנגזל או לשליחו, כדי שיעבירוהו לנגזל, אין יוצאים ידי חובת ההשבה, עד אשר יגיע הכסף לנגזל עצמו. ולפי זה מובן מדוע מוסיפה התורה את המילים "לאשר הוא לו".
אך מכך שמילים אלו מוסגרות בסוגריים, מובן, שיש חילוקי דעות אם הן כלולות בפירוש רש"י, ואף ישנן מספר מהדורות (וביניהן - ההדפסה הראשונה של פירוש רש"י על התורה), אשר מילים אלו אינן מופיעות בהן כלל. ולפי הגירסא שמילים אלו אינן חלק מדברי רש"י, = יש להבין: מה מוסיפה התורה במילים "לאשר הוא לו"?
גם לפי הגירסא, שמילים אלו נכללות בפירוש רש"י, אין מובן מדוע הן מופיעות לפני דבריו "למי שהממון שלו": והרי במילים "למי שהממון שלו" רש"י מפרש את המשמעות של "לאשר הוא לו", ובמילים "לאפוקי בנו ושלוחו" הוא מדגיש את החידוש שבפסוק. ואם כך, הוא צריך היה, לכאורה, לכתוב תחילה את הביאור המילולי עצמו, ולאחר מכן לציין את החידוש שבהן.
ג. החומש - קנס על הגוזל ההסבר לכך הוא:
הערות
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 90 לקו"ש ח"ז ע' 9
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ ויקרא, פרשת זכור, ט' אדר-שני, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ז ע' 9
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.