274

מעט לצד זה או לצד זה נקרא חסיד" - והתנהגות כזו יכולה להמצא הן אצל צדיק וחסיד מעיקרו, והן אצל בעל תשובה"". לפיכך הוא סובר ש,חסידים" שבמשנה'" כוללים גם בעלי תשובה. מסיבה זו אין הרמב"ם מזכיר את הסוג של ,,בעלי תשובה" בנפרד, אלא כותב ,חסידים" סתם, וכולל בכך גם חסידים מלכתחילה, וגם בעלי תשובה.

יא. מן הקל אל הכבד

לאור זה יובן למה מבאר הרמב"ם המעלה של שמחה של מצוה בהמשך לשמחת בית השואבה:

כיוון ששמחת בית השואבה היא תוספת לשמחת יום-טוב, מפני חביבות המצוה של שמחת יום-טוב, יוצא שזוהי, בעצם, מהותה של שמחת מצוה בכלל?, שהיא תוספת לעיקר עשיית המצוה - ,,שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האדל שצוה בהן".

ועוד: לשמחת מצוה בכלל יש תוצאות נעלות יותר משמחת בית השואבה, כיוון שבשמחת בית השואבה נמצא היהודי בלאו הכי במצב של שמחה, וודאי לא בעצבות, ולכן אין קושי ביצירת תוספת במצב זה, ואילו

בשמחה של מצוה בכלל, הנדרשת לגבי כל מצוה, ובכל יום, בכל מצב שיהודי שרוי - זוהי, ,,עבודה גדולה".

לכן מביא הרמב"ם כדוגמא את דוד המלך שהיה ,מפזז ומכרכר. לפני ה',.."' כדי להצביע עד כמה צריכה להיות השמחה בכל המצוות*, למרות שקשה לעשות זאת.

לפי זה הולך הרמב"ם מן הקל אל הכבד: בתחילה הוא כותב על שמחת יום"טוב בכלל (,כל המועדות מצוה לשמוח בהן"), אחר-כך הוא מדבר על השמחה בחג הסוכות, שהיא נעלית יותר, ובאה מפני חביבות המצוה, ואחר כך הוא דן בשמחה של מצוה בכלל, שהיא קשה יותר - ,,עבודה גדולה".

יב. ההוראה

זוהי גם הוראה בנוגע לעבודה בפועל: יהודי עלול לחשוב: אמנם בימי ,,זמן שמחתנו" הוא יכול להגיע למצב של שמחה, אך כיצד הוא יוכל להביא את עצמו לשמחה גם