1161

אמיתית מדריגת "מהלך"5'. אופן זה, של הילוך ועליה בלי גבול, שהנשמה משיגה על ידי "עבודתה" למטה, מתבטא גם בכך שבני ישראל מתנענעים בעת התפילה ולימוד התורה.

(על דרך הנאמר בזוהר? שהטעם על כך שבני ישראל מתנענעים בעת לימוד התורה - משום ש"נר הוי' נשמת אדם"; הנשמה נמשלה לנר, כשם שהנר מתנענע משום שנמשך לשורשו?, כך גם הנשמה מתנענעת בשעת לימוד התורה, דבר המורה על כך שהנשמה נמשכת ומתאחדת על ידי התורה עם אלקות. ואף שצריך ללמוד תורה בהבנה והשגה, ובכדי לברר בבהירות ענין בתורה נדרשת התעמקות בישוב הדעת, שזהו היפך הנענוע*? - בכל זאת צריך להיות הנענוע בעת לימוד התורה, להורות לנו שגם התורה כפי שהיא מלובשת בהשגה, היא חכמתו של הקב"ה, וגם כאשר האדם עסוק בהשגת התורה, צריך להיות ניכר בו פנימיות הענין - הדביקות בהקב"ה).

מדריגת ההילוך בלי גבול, באה כתוצאה מהדביקות בהקב"ה, שהוא הבלי גבול האמיתי<. ומאחר שאמיתיות הדביקות בהקב"ה היא על ידי לימוד התורה, כנ"ל, שעל ידי

חג הסוכות שיחות -

תורה הוא עיקר ההילוך בלי גבול, לכן ענין הנענוע שייך לתורה - לולב. דביקות זו של תורה פועלת גם את ההילוך במעשה המצוות - כמו שעל ידי שמנענעים את הלולב מתנוענעים גם שאר המינים3.

ד. הנענוע שבתורה אין פירושו רק ההילוך שבבחי' בלי גבול הנפעל על ידי לימוד התורה, אלא גם שבלימוד התורה עצמו. קיים ענין הנענוע, והדבר מתבטא - בשני פרטים:

א) לימוד התורה צריך להיות באופן של "לאפשא לה בכל יומא":: (להוסיף בה בכל יום), אצל לומד התורה צריך להתווסף כל יום ענין בלימוד התורה. וזהו אחד מההבדלים בין תפלה לבין תורה", בתפילה הנוסח הוא דומה בכל יום (אם בימי החול, בשבתות וכיו"ב) אבל בתורה צריך להתווסף בכל יום.

ב) "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן"5. בכדי להבין על בוריו ענין בתורה, צריכה להיות תחילה שקלא וטריא: תחילה מסתבר בשכל הלומד, סברא בכיון אחד, אחר כך הסברא נוטה לכיוון שני, אחר כך הוא רואה בה כיוון שלישי, וכך הוא "מנענע" את הסברא לכל "ששה