ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לטהוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"תהוספה - ביאורים באגרת התשובה184

184

כט. וואָס איז דאָס נוגע בעניננו, וואָס דערפאַר ברענגט דער אַלטער רבי אַרויס דאָ אין אגה"ת אַז זיין פאַסטן איז געווען "על שלא קיים דברי חבריו" און ניט "על שלא מיחה" וכיו"ב?

בנוגע צו כמה ענינים וועלכע זיינען דאָ אין פיל מצות, אַזוי ווי חצי שיעור, למשל, וואָס ער איז דאָ אין אַלע איסורים²⁰, איז דאָ אַ חקירה²¹ צי ער איז אַן ענין בפני עצמו — אַז ביי וואָס פאַר אַן ענין דער חצי שיעור זאָל ניט זיין (אכילת חלב, דם, מלאכת שבת, ועוד) איז דער איסור אין דעם — חצי שיעור. אָדער אַז דער חצי שיעור וואָס אין יעדער איסור, גייט אַריין אין דעם איסור פּרטי: בעת מען עסט חלב אַ חצי שיעור, איז עס אַן איסור חלב, און בעת מען טוט אַ ח"ש פון אַ מלאכה בשבת, איז עס אַן איסור שבת.

די זעלבע חקירה איז אויך בנוגע צו "לפני עור לא תתן מכשול"²², ועוד.

הערות

20. יש אומרים (שו"ת חכם צבי ספ"ו) שאיסור חצי שיעור מן התורה הוא רק במידי דאכילה. אבל אדמוה"ז בשלחנו (סי' ש"מ ס"ד. הל' גזילה וגניבה ס"א) סובר שהוא בכל האיסורים. ומ"ש בקו"א סתמ"ב סי"ז טעמו של הח"צ על מה שאין ח"ש אסור מה"ת בבל יראה וב"י — בהכרח לפרש שכוונתו הוא לטעם השני שבח"צ שם, שאיסור ח"ש מה"ת הוא היכא דאחשבי' דוקא. (וצ"ע בשו"ת הצ"צ יו"ד סט"ז ס"י ובשער המילואים סס"ג ס"ו). וראה שדי חמד כללים מערכת חצי שיעור וש"נ.
21. צפנת פענח — להרגצובי — על הרמב"ם הל' אסו"ב פ"א ה"ח. ומבאר שם מאי בינייהו. "באם נאמר שיש לימוד מיוחד לח"ש בחמץ (ראה רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"א ה"ז ובמפרשיו), מסתבר שגם בשאר האיסורים הוא פרט בכל ענין בפ"ע (וע"ד הבערה לחלק יצאת — אף שאינו דומה לגמרי). ועד"ז בנוגע איסור לפני עיור — אם הוא איסור כללי, או שהוא פרט בכל ענין בפ"ע — יש לומר, שתלוי בהדיעות (ראה מנ"ח מצוה רלב ובהגהות הרי"פ פערלא לשם. וכבר העירו מזח"ג פה, א. רמב"ם הל' ת"ת פ"ו הי"ד וראב"ד שם) אם הנותן מכשול לפני עיוור — כפשוטו — עובר בלאו זה. שלפי שיטה זו (שחלק הכתוב ופי' עפ"י הכלל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו — אופן אחד דהאיסור) לחלק יצא בכל האיסורין (אף שמחולק מהבערה לחלק יצאת — דכאן הוא לפַרֵט ולא לחלק), וה"ז פרט בכל ענין בפ"ע, [וי"ל גם להיפך: כיון שייחדו הכתוב בפ"ע — ה"ז הוכחה שהוא ענין בפ"ע. ומושיט יין לנזיר ה"ז פרט בלפני עיור ולא בנזיר] משא"כ להדיעה שאינו עובר באופן זה — איסור כללי הוא" (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א).
22. שו"ת צפנת פענח ירושלים תשכ"ה סי' ה'. וש"נ. "עפ"י הביאור (ראה שו"ת צפע"נ שם) שדרז"ל (שבועות מז, ב) אזהרה לעוקב כו' שוללת דלא נאמר שרק הענין כללי דלפני עיור יש בזה כ"א גם ענין מיוחד נוסף ועיקרי — תומתק שייכות המאמרים שהובאו בברייתא שם (שהיא גם — בתוכנם — לא רק מפני שכולם שמעון בן טרפון אמרם): לא רק שכדאי בכלל קרב לגבי דהינא, אלא שגם ואידהן. ועפי"ז יומתק גם הלשון שם באהלו של מקום (דלכאורה הול"ל (וכן בקרא) אהלו (בלא בי"ת) או: את אהלו) — כי ע"י שגינו את הארץ גינו גם את ה"מקום" שנמצא באהלו. ויומתק דיוק הוספת רש"י: תרתם את הארץ וגיניתם את המקום שהשכין כו' (נוסף על וגיניתם את הארץ בכלל)" (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א).

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ו לקו"ש חל"ט ע' 184

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.