100

האדם באופן ד"לא תעשון אתי", גדר "העדר". וכלשונו "רקבון הוא קודם לצמיחה ולפי ערך גודל הרקבון לפי ערך זה היא הצמיחה בזריעה ונטיעה".

ביאור הענין:

אחרי הביאור ב"לא תעשון אתי", ממשיך אדה"ז (שם): "און די מצות עשה איז: מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, מזבח אדמה תעשה: אַ מזבח פון ביטול זאָלסטו זיך מאַכן. עולותיך דיינע עליות, שלמיך דיינע שלימות, זאָלסטו זובח זיין אויף דעם מזבח להיות עפר ואפר ממש".

ולכאורה ה"ז בסתירה להמבואר לפנ"ז: מלשונו בתחילה דהל"ת היא "לא תעשון אתי" והעשה "וזבחת עליו", וזה שהל"ת כאן הוא לפני העשה הוא לפי ש"העדר הוא קודם ליש ורקבון קודם לצמיחה ולפי ערך גודל הרקבון לפי ערך זה היא הצמיחה בזריעה ונטיעה", מובן, שתוכן הענין ד"מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו גו'" הוא הצמיחה, היינו המציאות והעלי' של האדם, לא הביטול ("העדר"), ואח"כ ממשיך בביאור הכתוב שכל תוכנו הוא ההעדר והביטול של האדם, "לעשות עצמו מזבח של ביטול לזבוח עליות שלך כו'"?

אלא שהן הן הדברים: כאשר הביטול הוא מצד האדם, הכנעה וענוה שהאדם פעל בעצמו, או אפילו ביטול באופן ד"עבד המקיים מצות המלך ועושה דבריו", הרי גם כשבא לדרגת "מזבח אדמה", ענין של ביטול בתכלית, ישנו ענין של מעלה ושלימות, וכפשוטו דכאשר העבד מקיים מצות המלך, הרי נרגש שזוהי מעלה ושלימות שנפעלו על ידו (וע"ד עבד⁴³ מלך מלך).

וזהו שמבואר שם, דהענין ד"מזבח אדמה" הוא בהמשך להל"ת ד"לא תעשון אתי", היינו הביטול הנעשה מצד התורה, שבזה אין מציאות כלל זולתי התורה שלומד (אפילו לא מציאות הבטילה). ובכתוב "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך" מבואר איך שביטול זה (דלא תעשון אתי) חודר גם לתוך מציאות האדם, דגם כמו שהוא במציאותו מצ"ע שלא בשעת לימוד התורה, יהי' ביטולו באופן הנ"ל, שאין שום מציאות כלל.

וע"ז ממשיך "מזבח של ביטול תעשה את עצמך, עולותיך העליות שלך, שלמיך השלימות שלך, תזבח על המזבח להיות עפר ואפר ממש".

דפירושו, שהביטול שלו אינו באופן שהוא מציאות בפ"ע המכניע ומבטל א"ע לה', שאז הביטול הוא עבודה ומעלה שלו, אלא הביטול הוא באופן של זביחה, שאין כאן שום מציאות ו"מעלה" של ביטול, וזהו דוקא כאשר העליות והשלימות, היינו עליות ושלימות אמיתיים שנק' כן ע"פ תורת אמת (שתכלית העלי' והשלימות ביחס לה' ולתורתו היא בביטול עצמו), זובח אותן על המזבח, היינו שלא נרגש אצלו שפעל ועשה איזה דבר נעלה ונתעלה לה' ונעשה שלם בעבודתו, אלא כולו הוא מזבח של ביטול, בלי הרגש של עילוי ושלימות.

ח. והנה בתורת אדה"ז שם ממשיך "אַ מזבח פון ביטול איז נאָך קיין זאַך ניט, נאָר מען דאַרף אויף אים זובח זיין די עליות ושלימות".

ולכאורה ה"ז רק כפל לשון. אבל יש לומר שבזה מוסיף דרגא נעלית יותר.