5

נחשב ללכלוך, ולא חל ע"ז שם לכלוך, דאדרבה, זהו תוכן השירות לרבו;

משא"כ בעבודה שאינה בפני רבו ותוכנה הוא רק הכשר דהכשר, חל ע"ז שם לכלוך.

ד. מיינה של תורה שבפירוש רש"י:

לכאורה לפי דברי רש"י דרוש ביאור: מכיון שהוצאת הדשן היא בדוגמת בישול קדירה, מאי טעמא נעשית היא ע"י אותו הכהן "המוזג כוס לרבו", הרי ע"ד הרגיל ובפשטות הרי הם נעשים על ידי שני סוגי עבדים, והמבשל קדירה אינו העבד והמשרת המוזג כוס לרבו.

ולפ"ז לא רק שהי' צ"ל בבגדים אחרים אלא הי' ראוי שייעשה ע"י כהן אחר [וכמו שמצינו דעת רבי אליעזר דמפרש²⁵ "אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין שכשרין להוציא הדשן"].

וחזינן מהא, דהגם שהן שתי עבודות שונות, מ"מ ראוי לאותו הכהן לעשות את שניהם.

ויש לומר שבזה יש הוראה בעבודת כאו"א מישראל, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש²⁶, בשירותו לקונו²⁷:

א) בנוגע לעצמו, נוסף על ההוראה הכללית ד"לא תהא יושב ושוקל מצותי' של תורה. . קלה שבקלות. . וחמורה שבחמורות. . הרי הן שוין"²⁸, הרי עבודה ושירות להקב"ה צ"ל לא רק במצות בפועל אלא גם בההכנה והכנה דהכנה דהמצוה, וכדאיתא בגמ'²⁹ "כמה גדולים מעשה חייא", שהוא בעצמו התעסק לא רק בעצם הלימוד עם תלמידים אלא עשה בעצמו את כל ההכנות והכנות להכנות, שבעצמו זרע פשתן "ומגדלנא³⁰ נישבי (מקלע אני מכמורת) וציידנא טביא (צביים). . ואריכנא מגילתא (ומתקן אני קלפים). . וכתיבנא חמשא חומשי (תורה) לחמשא ינוקי כו'".

ועוד זאת, שעשה הכל באותה המסירה ונתינה כמו להמצוה עצמה.

והדרך שיתכן זה הוא מצד גודל ביטולו לרצון העליון. דחילוקי דרגות, בין מצוה להכשר מצוה והכשר דהכשר, שייכים בהיותו בהרגשתו מציאות בפ"ע, דהגם שהוא מציאות דקדושה, מ"מ מרגיש את מציאותו, ומצד זה, בהכשר אינו מרגיש חשיבות ותכלית כמו בגוף קיום המצוה, כי דוקא ע"י המצוה נעשה ציווי וחיבור עם הקב"ה, כברכת כל המצות "אשר קדשנו במצותיו וצונו";

אבל מצד רצון הקב"ה אין חילוק בין המצוה גופא (שע"י ממשיכים אלקות) והכשר מצוה³¹.

וכאשר האדם הוא בביטול גמור