ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לובשלחשיחה ב74

74

ו. ביאור ענינה של סעודת מלוה מלכה ע"ד הדרוש, יובן בהקדם מ"ש בב"י⁴⁷ ד"אבר יש באדם. . ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת", שמזה מובן, שיש ענין בסעודת מלוה מלכה שאינו בסעודות שבת, שהרי אבר זה — והוא ה"עצם לוז"⁴⁸ — לא נהנה בשום אכילה (גם דסעודות שבת) אלא של מוצאי שבת בלבד.

ויש לבאר הדברים ע"פ מ"ש באלי' רבה⁴⁹ שה"עצם לוז" לא נהנה מעץ הדעת (דכיון ש"אינו⁵⁰ נהנה בשום אכילה. . אלא כשיאכל במוצאי שבת", א"כ לא נהנה מאכילת עץ הדעת בערב שבת), ו"לכך אינו נפסד", כי כל ענין המיתה בא בגלל חטא עץ הדעת, שבשביל חטא זה נקנסה מיתה בעולם, אבל ה"עצם לוז" שלא נהנה מעץ הדעת הוא למעלה מענין המיתה, ומעצם זה יבנה הגוף⁵¹ לתחיית המתים.

דלכאורה צ"ע, דכיון שעצם לוז זה הוא למעלה מענין המיתה ואינו צריך לאכו"ש לקיומו, א"כ אמאי נהנה הוא מסעודת מלוה מלכה⁵²? ולאידך, אם יש אכו"ש השייכת לעצם זה, למה אינה מאכילת שבת עצמה⁵³ שמעלתה מיוחדת שהאכילה גופא הוי מצוה, ו"פרש שבתכם לא קאמר"⁵⁴, כ"א רק מסעודת מוצאי שבת⁵⁵?

ויש לומר הביאור בזה ע"ד הדרוש: תכלית הכוונה בבריאת עה"ד היא לא רק כדי לנסות את אדם הראשון שלא יאכל ממנו, אלא כדי שהאדם יהפוך את עץ הדעת ויעלה אותו למעלה מענין המיתה. וכמבואר בספרים⁵⁶, שאם הי' אדם הראשון ממתין ג' שעות עד יום השבת, הי' אוכל מעץ הדעת ולא הי' ענין של מיתה כלל. והיינו לפי ששבת היא מעין חיי עוה"ב⁵⁷, למעלה מגדר מיתה, ואם הי' ממתין באכילת פרי עץ הדעת עד שבת, הי' למעלה מענין המיתה.

הערות

47. לטאו"ח סי' ש משבלי הלקט ("ובסידורים מפרש").
48. מדרש רבה שצויינו לקמן הערה 51. ועוד. וכ"ה באלי' רבה או"ח שם אות ב (ממטה משה).
49. שם אות ג.
50. ל' הלבוש או"ח שם.
51. ב"ר פכ"ח, ג. ויק"ר פי"ח, א. תוד"ה והוא (ב"ק טז, ב). זח"א סט, א. קכו, סע"א (מהנ"ע). שם קלז, א (מהנ"ע). זח"ב כח, ב. ועוד. — וראה לקו"ש חי"ח ע' 248. וש"נ.
52. ובמעבר יבק שפת אמת (מ"ב) פ"ו מביא דיעות חלוקות, אם נהנה רק מסעודת שבת, או מיין הבדלה לבד, או שאינו נהנה כלל מאכו"ש. ובאלי' רבה לכאורה מצרף ב' דיעות, דמזה שכ' ש"לכך אינו נפסד" משמע דס"ל (כדעת הזהר — ח"א קלז, א הנ"ל) שאינו נהנה מאכו"ש כלל (כי הוא למעלה מאכו"ש כו'), ולאידך, הרי קאי שם על דברי הלבוש, ששם מפורש שנהנה מסעודת מוצאי שבת.
53. ראה מעבר יבק שם הדיעה שנהנה רק מסעודת שבת.
54. זח"ב פח, ב. וראה תו"א ר"פ ח"ש. פרשתנו סה, סע"ב ואילך. ובכ"מ.
55. וראה סידור יעב"ץ זמירות למוצאי שבת, כי סעודה זו "אין בה אכילה גמורה. . שהיא נאכלת על השובע ואין אוכלים אותה אכילה גמורה באופן שאין הנאה מגעת לעצמות האחרים כי אם לזה כי לא לאכילה הוא צריך רק מכוונת המצוה הוא נהנה ולא מגשמיות האכילה שאיננה נמצאת בכאן ואינה נעשית כ"א לשם מצוה בלבד". אבל לכאורה, גם סעודות שבת כשנאכלות כדבעי הן רק לשם מצוה ואין בה פסולת כו' (ראה הנסמן בהערה הקודמת).
56. ש"ך עה"ת קדושים יט, כג. וראה לקו"ת ר"פ קדושים. אוה"ת נח מו, א.
57. ראה מכילתא (ומדרש הגדול) תשא לא, יג. וראה ברכות נז, ב. ר"ה לא, א. מדרש לקח טוב תשא שם. אוה"ח שם. ועוד. — וראה בארוכה לקו"ש ח"ל ע' 125 ואילך, שזוהי כוונת הרמב"ם בסוף הל' שבת. ע"ש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.