קסא, ב

דוקא כנ"ל בענין תשובה ומע"ט כו' שהתשובה דוקא גורם המשכת רצה"ע בהתפשטו' ורוחב דעצמו' העונג כמו רחבה מצותך מאד כו' וד"ל).

וז"ש דמאן דלא כרע במודים כו', דהנה כריעה זאת היינו בגוף הגשמי דוקא שכורע וכופף קומתו שאע"פ שזהו ביטול חיצוני מאד אבל העצמו' שבשדרה שכופף בכריעה זו הוא דוקא הגורם שיקום בתח"ה דוקא. והענין הוא דבכריעה זו יש בחי' הביטול מעצמותו רק בבחי' ההודאה שלמעלה מן השכל והטעם, ואמנם זהו אשר מגיע למעלה ג"כ להיות בבחי' היו"ד דשם הוי' הנעלם שלמעלה מסובב הכללי דשם אמר כחשיכה כאורה590 כו' העלם וגילוי שוין ממש ע"כ יכול להיות נמשך הטל להחיות העצמו' היבישות שיקבלו אור וחיות העצמו' דתענוג הפשוט כנ"ל. אך דוקא מי שהי' בגופו ודוקא בעצם שבשדרה בחי' הביטול בכריעה גשמי' אז יהי' עצם זה כלי לשכון בו גילוי אור הטל העליון שמבחי' עתיקא סתימאה להחיותו בחיי עולם כנ"ל, אבל מי שלא הי' בגופו בעצמו' השדרה ביטול בכריעה גשמי' לא יקום בתח"ה והוא מטעם הנ"ל בענין תשובה ומע"ט, שהתשובה מן המיצר דוקא גורם בחי' ההמשכה וההתפשטות דגילוי ההעלם דרצה"ע שיומשך בשכר המצות בעוה"ב כמ"ש היום לעשותם כו' דהיינו בתשו' ומע"ט ולמחר לקבל שכרם (ובחי' הביטול בכריעה בשדרה בגופו, הודאה [oldpage_רכו] ּ זו למעלה מהודאה שבשכל והשגה כמו השתחווא' אפי' ארץ בגופו דוקא בעזרה בעולי רגל591 כו' ולענין תח"ה שהוא להחיות העצמו' צ"ל בביטול שבעצם השדרה (והוא למעלה מכריעה בברוך בש"ע שזוקף בשם592 הוי' בהודאה שבהשגה להמשיך ברכה מאת שם הוי' דאצי' לבד, אבל כריעה במודים הוא ביטול העצמות שיקום בתחה"מ לקבל ברכת הוי' העצמי' מחיי החיים דעצמו' א"ס שע"ז נא' ברכת ה' תעשיר כו' לחיות חיי עולם (וז"ש מחזיקנא טיבותא לרישאי דמנפשי' כרע593 להיותו בבחי' ביטול עצמי שלמעלה מן הדעת כו'). ובזה יובן מארז"ל דמי שלא כרע במודים לאחר ז' שנים נעשה שדרתו נחש594 שמרמז בזה דנחש הקדמוני שנמשך ממנו סט' דמות נאחז בעצמו' השדרה שלו שלא יוכל לקום בתח"ה וז' שנים הן ז"מ דק"נ כידוע וד"ל).

הערות

  1. 590. כחשיכה כאורה : נסמן לעיל פ' וארא סד, א.
  2. 591. השתחווא'. . בעולי רגל : נסמן לעיל קמג, א.
  3. 592. מכריעה. . שזוקף בשם : ברכות יב, סע"א. ראה גם תו"ח וישב ריא, ד.
  4. 593. מחזיקנא. . דמנפשי' כרע : ראה ירושלמי ברכות פ"ב, סה"ד כגי' תוד"ה עיון שבת קיח, ב.
  5. 594. לאחר. . שדרתו נחש : ב"ק טז, סע"א. ראה ש"א כא, א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.