ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לבמצורעשיחה א96

96

זאת — שגם הם לא נשתלחו לגמרי מארצם עד לאחרי מיתת יהושע⁴⁰, כמסופר בנביאים⁴¹).

ו. ע"פ הנ"ל (שלפרש"י "האמורי" שנזכר בפ' לך קאי רק על אומה זו, ולא על שאר האומות שבארץ כנען) — יוצא, לכאורה, שע"פ פרש"י לא היו "מטמוניות של זהב" (בביאת בנ"י לארץ) בכל ארץ כנען⁴², כ"א רק אצל האמוריים, כי רק בנוגע להם הגיע זמן הקבוע ל"ישובו הנה" (להיות משתלח מארצו).

ולפי זה יש לבאר גם אריכות לשון הכתוב כאן — שמתחיל "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה", ושוב כופל "(ונתתי נגע צרעת) בבית ארץ אחוזתכם" — דלכאורה הו"ל לקצר ולומר "בבתיכם"⁴³?

גם: בתחילת הכתוב אומר "אשר אני נותן לכם לאחוזה", ואילו בסיום הכתוב נאמר "ארץ אחוזתכם" (כדיוק הכלי יקר⁴⁴, ש"ייחס האחוזה אל ישראל כאילו המה האוחזים בנחלה").

וע"פ הנ"ל יש לומר:

תחילת הכתוב איירי בנוגע לכללות דין נגעי בתים, שלא חל אלא לאחרי כניסתם לארץ באופן של "אחוזה", היינו שמתיישבים בארץ (משא"כ בהיותם במדבר שלא היו להם בתים ובמילא לא הי' עדיין דין נגעי בתים⁴⁵);

אבל בסיום הפסוק כוונת הכתוב היא להודיענו ענין מיוחד בנוגע לנגעי בתים, ש(נוסף ע"ז שהם באים כעונש על חטא⁴⁶, כנגעי אדם (הבאים על חטא לשון הרע⁴⁷), הנה) הקב"ה יתן "נגע צרעת" בבתים כדי שימצאו בנ"י את ה"מטמוניות של זהב" שהוטמנו שם על ידי יושבי הארץ;

ומכיון שזה לא הי' בכל ארץ כנען כ"א רק אצל האמוריים (כנ"ל), שהם היו (גם או בעיקר) מעבר לירדן⁴⁸ (ארץ סיחון (ועוג⁴⁹)), לכן נאמר בזה "ארץ אחוזתכם"⁵⁰ — כי עבר הירדן (ארץ ה

הערות

40. אבל להעיר, שגם האמורי (שמעבר לירדן מערבה — ראה הערה 48) לא הורישום עד לאחרי מיתת יהושע (ראה שופטים א, לדלו. שם ג, ה).
41. ראה יהושע (יג, א ואילך. שם טו, סג. טז, י. יז, יב. ועוד). ס' שופטים בתחלתו. שם ג, א ואילך.
42. עפ"ז מובן בפשטות הטעם שהשמיט רש"י (מדברי המדרש) "אמר הקב"ה אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב שנאמר (ואתחנן ו, יא) ובתים מלאים כל טוב" — כי לפרש"י היו המטמוניות רק אצל האמוריים. [ובפשטות י"ל, כי ע"ד הפשט אין לומר שכניסת ישראל ל"בתים מלאים כל טוב" היתה תלוי' בנגעי בתים, שא"כ הי' צ"ל נגעים בכל, עכ"פ ברוב, בתי ארץ כנען! ולהעיר מקיצור מזרחי על פרש"י כאן. לקו"ש חכ"ז ע' 9108].
43. כקושיית הכלי יקר כאן.
44. כאן.
45. כמ"ש במפרשים.
46. ראה דברי דוד כאן (ולפרש"י לעיל יד, ד) ועוד — דתרווייהו איתנהו בנגעי בתים, הן עונש והן טובה (וראה בארוכה לקו"ש שם ואילך).
47. רש"י תזריע יג, מז. פרשתנו יד, ד (ד"ה טהורות. ובד"ה ועץ — "גסות הרוח". וראה מפרשים שם).
48. אלא שמצינו אמורי בעבר לירדן הן מזרחה הן מערבה (יהושע ט, א. שם י, ה (חמשת מלכי האמורי) ואילך. ועוד. וראה רמב"ן בא יג, ה. לעיל הערה 40). — ודוחק גדול לומר ש(עיקר) אמורי הוא מזרחה — היפך פשש"מ: ממרא האמורי, לקחתי מיד האמורי וכו'. וראה פרש"י פ' שופטים (יח, ב — בפי' הא') דעיקר שם "אמורי" הוא על מלכות סיחון שבעבר הירדן מזרחה, ולא עוד אלא גם ארץ כנען מזרחה היא. וצע"ג. (וצ"ע בפרש"י משפטים כג, כח. וראה חדא"ג מהרש"א סוטה לו, א. ועוד). וראה לקו"ש חכ"א ע' 225 ואילך ובהערות שם. ואכ"מ.
49. דברים ג, ח. ואתחנן ד, מז. ועוד.
50. להעיר מתו"כ כאן: יכול משבאו לעבר הירדן כו'. ושקו"ט במפרשים (ראה ברכ"י או"ח סתפ"ט סק"ד. מלבי"ם כאן. אוצר הספרי (להגר"מ זעמבא) בריש ספרי זוטא (ע' מט). ועוד) אם דין נגעי בתים נוהג בעבר הירדן (לאחרי שבאו לארץ המיוחדת). ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.