46

וי"ל, שזהו החילוק בין שתי הלשונות "תמים" ו"שלם", דאף שבכללות הם שמות נרדפים, בפרטיות יש חילוק ביניהם, ד"שלם" פירושו העדר החסרון²⁵, ואילו "תמים" מורה על תמימות יתירה.

וי"ל שזהו ע"ד שמצינו בנוגע ל"שנה": שנה רגילה היא שנה של י"ב חודש, וכאשר חשון וכסלו מלאים קורין לה שנה "שלימה"²⁶. אבל "שנה תמימה"²⁷ פירשו רז"ל²⁸ "להביא את חודש העיבור". ונמצא, שאף שגם בלי חודש העיבור נקראת שנה²⁹ שלימה שלא חסר בה, מ"מ³⁰, ע"י חודש העיבור נתוסף בה ענין התמימות³¹.

ד. וזוהי נקודת החילוק בין המשנה והברייתא במס' נדרים שם:

במשנה מדובר בגדר הא' שב"תמים" הנפעל על ידי המילה, ולכן מדייקת המשנה (ומשנה מלישנא דקרא) "גדולה מילה כו' לא נקרא שלם עד שמל", דהיינו שלם בלי מום וחסרון;

ובברייתא מוסיף על המשנה — "גדולה מילה כו' ולא נקרא תמים אלא על שם מילה", שמלבד זאת שמצות מילה פעלה שאברהם אבינו יהי' "שלם" (בלי מום), הנה עוד זאת, שפעלה בו שיהי' "תמים", שלימות נוספת (ע"ד חודש העיבור).

ומדוייק השינוי בלשון המשנה והברייתא — במשנה "לא נקרא שלם עד שמל", ואילו בברייתא "לא נקרא תמים אלא על שם מילה" — כי גדר "שלם" (בלי חסרון) לא נפעל על ידי מצות מילה לחוד, אלא בצירוף "כל המצות שעשה אברהם אבינו", שעל ידי כולם יחד נעשה שלם, וזהו מ"ש במשנה ש"עד שמל" עדיין לא נקרא שלם [כי מלבד זאת שהי' חסר אצלו קיום מצוה אחת — מצות מילה³², הרי כל זמן שהאדם ערל, ה"ה חסר (ובעל מום) בעצם]; משא"כ בברייתא שמדובר בגדר "תמים", שהוא תמימות ושלימות נוספת — ומעלה זו לא באה לו "אלא על שם מילה", שמצוה זו היא שהביאה תמימות ושלימות חדשה בכל עניני אברהם.

וכמו"כ מובן השינוי בתחילת לשון המאמר — במשנה "שכל המצות שעשה אברהם אבינו", ובברייתא "אין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו":

במשנה שמדובר בגדר ד"שלם" (לא בעל מום) הנפעל על ידי מצות מילה,