תרמג סדר הקידוש

הערות

1. 2486. טור שו"ע ס"א (סדר הקידוש, יין, קידוש וסוכה, ואחר כך זמן).
2. 2487. משא"כ בליל ב' – זמן ואחר כך סוכה, כמבואר ברא"ש פ"ד סי' ד ( יש מן הגדולים אומרים דבליל שני אומר זמן תחלה, דזמן לא קאי אסוכה ... למה יפסיק בסוכה בין קידוש לזמן) . הגהות מיימוניות פ"ו אות ש (רבינו יעקב ברבינו שמשון ... בליל שני היה אומר זמן ואחר כך סוכה ... בליל שני אינו בא זמן רק בעבור קידוש ... לפיכך אומר זמן מיד אחר קידוש קודם ברכת סוכה). טור ושו"ע סי' תרסא (בליל יום טוב שני אומר קידוש, וזמן אחריו מיד, ואחר כך ברכת סוכה). רמ"א שם (וכן ראוי לנהוג). וכן הוא בהגהות אדמו"ר מוהרש"ב לסידור תורה אור (שמעתי דבר ברור דכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה הי' מברך שהחיינו תחלה ליל ב'. וכך שמעתי בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה. וכן משמע מלשון השו"ע אדמו"ר סי' תרמ"ג ס"א, שהוסיף תיבת בליל א'). אגרות קודש ח"ה אגרת א'רכז (אין שולחן ערוך פון אדמו"ר הזקן (סי' תרמ"ג ס"א) האט דער אלטער רבי צוגשטעלט צוויי ווערטער בליל א' – און דערפון לערנט אפ דער רבי (מהורש"ב) נ"ע, אז בליל ב' איז נ יט אזוי דרך דין). ספר המנהגים - חב"ד ע' 67 (בקידוש ליל שני – שהחיינו ואחר כך לישב בסוכה). * וכן בלולב מברכים שהחיינו רק ביום הראשון, ולא ביום השני, כמבואר בשו"ע סי' תרסב ס"ב ( אינו מברך זמן ביום שני על הלולב). ואף שבראש השנה קיי"ל שאומרים שהחיינו על השופר גם ביום ב', כדלעיל סי' תר ס"ה-ו (אבל יש אומרים שצריך לומר זמן בין בקידוש ליל שני בין על השופר ... והלכה כסברא האחרונה). נתבאר טעם החילוק בינם בלבוש סי' תרסב ס"ב ( אע"ג שמברכין זמן על השופר ביום ב'. לולב שאני, דממה נפשך יצא בזמן שאמר ביום ראשון, שאם היה יום טוב שפיר יצא, ואף אם היה חול והיום יום טוב, אפילו הכי יצא, דלא גרע מאילו היה אומרן בשעת עשייתו שהיה יוצא, ולא היה צריך לברך זמן כלל בשעת נטילה. מה שאין שייך לומר כן בשופר, דבשופר אינו חייב לברך בשעת עשייתו ). וכן הוא בט"ז ומ"א שם ס"ק א. ובמ"א סי' תרמא ס"ק א (ודוקא דבר שעושין אותו משנה לשנה, אבל שופר ומגילה שעושין אותן לכמה שנים, אינו מברך שהחיינו על עשייתן).
3. 2488. כבית הלל בברייתא נו, א (בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין, ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום). טור ושו"ע שם (סדר הקידוש, יין, קידוש). ונתבאר לעיל סי' תעג ס"ו (אם הקדים הקידוש לברכת היין, שצריך לחזור ולברך ברכת הקידוש, לפי שעשה כדברי בית שמאי כנגד דברי בית הלל, וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו), ושם נסמן (הערה לז).
4. 2489. טור ושו"ע שם (יין, קידוש וסוכה). לבוש ס"א (ואחר כך על הסוכה, שאי אפשר לברך על הסוכה קודם שיברך על קידוש היום, שהרי על כרחך צריך היום להתקדש קודם שיתחייב לישב בסוכה).
5. 2490. מסקנת ה גמרא נו, א (איתמר, רב אמר סוכה ואחר כך זמן, רבה בר בר חנה אמר זמן ואחר כך סוכה ... והלכתא סוכה ואחר כך זמן). והיינו אחר ברכת סוכה שבקידוש, כדאמרינן מו, א (אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא). טור ושו"ע שם (ואחר כך זמן, לפי שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה). ט"ז ס"ק א (רב כהנא מסדר להו אכסא דקדושא, פירוש, אף על גב דבברייתא אמרינן שם דהנכנס לישב מברך שתים, היינו סוכה וזמן, מכל מקום לא אמר אותם בשעת כניסתו, אלא סדרן על הכוס של קידוש, לפי שהזמן קאי גם על הקידוש. וזהו שכתבו הטור ושו"ע לפי שהזמן כו', כדי לתרוצי למה אמרה דוקא אחר הקידוש, ולא בשעת הכניסה). * ואם כן דינו כמו נטילת לולב, תקיעת שופר, נרות חנוכה ומגילה, שברכת שהחיינו מברכים אחרי ברכת המצוה. ואף שלענין ציצית נתבאר לעיל סי' כב ס"א ( קנה טלית שהיא ראויה ללבוש כמו שהיא בשעת הקנייה, מברך שהחיינו בעת הקנייה ... ואם לא בירך בשעת הטלת הציצית ... יברך שהחיינו בעת לבישה הראשונה, קודם שיברך להתעטף בציצית). והטעם נתבאר ב פרי מגדים סי' כב א"א ס"ק א (שהחיינו קדמה כבר משעה שהטיל ציצית נגמר הבגד וקנה כלים חדשים כו', וראוי לברך תחלה שהחיינו ). ולכאורה הי' צריך להיות כן גם בסוכה, שברכת שהחיינו קדמה, כדלעיל סי' תרמא ס"א (היה ראוי לברך בשעת עשייה אם עושה אותה לעצמו). וכן הוא לכאורה לענין שהחיינו על נטילת לולב, כדלקמן סי' תרמד (ומברכין על נטילת לולב ושהחיינו), ושם נסמן (הערה 4 ). ובפסקי הסדור (ברוך כו' על נטילת לולב. ביום ראשון מברך ברוך כו' שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה), אף שגם בזה יכול לברך בשעת עשייתו (כדלעיל הערה 2 ). ואפשר יש לחלק בינם, שבציצית כל ברכת שהחיינו היא רק על הבגד החדש (ולא על קיום מצות ציצית, שאינה באה מזמן לזמן), הרי שברכת שהחיינו קדמה ללבישת הטלית. משא"כ בסוכה ולולב עיקר הברכה הוא על המצוה שהיא באה מזמן לזמן, לכן קדמה ברכת המצוה לברכת שהחיינו.
6. 2491. סעיף א.
7. 2492. והיינו שאף שלענין קידוש של שבת ויום טוב נתבאר לעיל סי' רעא סי"ט (בשעת ברכת הקידוש יותר טוב לישב). מכל מקום לענין קידוש של חג הסוכות כתב הרמב"ם פ"ו הי"ב (מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה ... נמצא מקדש מעומד, ומברך לישב בסוכה ויושב), ובמ"מ שם (וכתב רבינו מקדש מעומד, לפי שאמרו ז"ל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, ונמצא שראוי לברך קודם שישב). אמנם חלק עליו ה רא"ש פ"ד סי' ג (כיון דמצות סוכה היא אכילה וטיול, אם מברך אחר שישב, מיקרי שפיר עובר לעשייתן). הובא בטור. רמ"א ס"ב (מקדשין מיושב, וכן דעת הרא"ש). ואנו נוהגים לעמוד גם בקידוש של שבת ויום טוב, כמובא בלקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח ערך קדש (ואנו נוהגים לקדש מעומד הן בשבת ויום טוב הן בפסח (כן הוא בפרי עץ חיים ... סידור האריז"ל, משנת חסידים...), ושם נסמן (הערות קפח-קצב).
8. 2493. פסחים ז, ב (כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ... עובר לישנא דאקדומי הוא). וכדלקמן סי' תרנא סי"ז (כל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן, דהיינו סמוך וקודם לתחלת עשייתן), ושם נסמן (הערה 56 ).
9. 2494. כנסמן לעיל בדעת הרמב"ם (הערה 7 ).
10. 2495. אמור כג, מב.
11. 2496. מגיד משנה שם. ב"ח שם לדעת הרא"ש. ט"ז סק"ב אף לדעת הרמב"ם שם.
12. 2497. רא"ש שם (ובסוכות תשבו פירוש תתעכבו ... ולישב בסוכה היינו נמי להתעכב בסוכה). טור ולבוש ס"ב (שפירוש תשבו, תדורו ותתעכבו).
13. 2498. דברים א, מו. מגילה כא, סוע"א (אין ישיבה אלא לשון עכבה, שנאמר ותשבו בקדש ימים רבים). וברא"ש וטור הביאו הפסוק שבחקת כ, א (וישב העם בקדש).
14. 2499. ט"ז ס"ק ב (ובסוכות תשבו פירש תתעכבו ... גם הרמב"ם סבירא ליה לשון קביעות ועכבה. אלא דלא מינכר הקביעות אלא על ידי שיושב ממש, בזה מראה שרוצה להתעכב שם, אבל כל זמן שעומד לא מינכר, דאפשר שתיכף יחזור ויצא. וכל שכן דלא מינכר בכניסה לחוד. על כן לא שייך ברכה אלא עד שיכין עצמו לישב, דתחילת הישיבה היא תחלת ההיכר שרוצה להתעכב, וצריך לברך עובר לעשייתה).
15. 2500. סי"ב (ברכת לישב בסוכה שבירך על אכילת שחרית ... היא פוטרת את השינה וטיול בסוכה כל היום, שאין צריך לברך עליהם).
16. 2501. ט"ז שם (הרא"ש סבירא ליה ... כיון שעיקר המצוה היא האכילה, טפי עדיף לסמוך הברכה על עיקר המצוה). מ"א סק"א (דכיון דאין מברכין אלא על האכילה, כמ"ש סוס"י תרל"ט, הוי עובר לעשייתן).
17. 2502. רמ"א ס"ג (בשבת ויום טוב שיש בהן קידוש, מברך לאחר קידוש). שיירי כנה"ג הגב"י סוף ס"ק ג (דביום שיש קידוש אומר ברכת הסוכה אחר הקידוש, ולא בהמוציא, שהרי כל הפוסקים שוים דבליל שני אומר ברכת הסוכה אחר הקידוש ... אלא ודאי הדברים מוכרחין, דכיון דאיכא קידוש, סודרין על הכוס, כדרב כהנא דהוה מסדר להו אכסא דקדושה, הוא הדין כל יום שיש בו קידוש ראוי לאמרה על הכוס, דאין ראוי לכתחלה לטעום אפילו קידוש בלתי ברכת הסוכה). והוא כדלעיל (הערה 2 ), שגם בליל ב', שאין אומרים שהחיינו על הסוכה, מכל מקום אומרים לישב בסוכה בקידוש, ולא סומכים אותה לאכילה, וכדאמרינן מו, א (אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא).
18. 2503. ט"ז סק"ד (בשבת בשחרית דאין שם קידוש ... יש לסומכה לאכילה ולא לשתיה, כן נראה לענ"ד טעם בדבר זה לכאורה). ומנהג חב"ד מובא בספר המנהגים – חב"ד ע' 67 (גם בקידוש היום דיום טוב ושבת חול המועד סוכות, מברכים לישב בסוכה אחר הקידוש, ולא אחר המוציא). וראה אוצר מנהגי חב"ד סוכות ע' שח. ויתירה מזו נוהגים לברך לישב בסוכה גם בהבדלה (ראה אוצר מנהגי חב"ד ע' שם ע' שכד. לעיל סי' תרלט ס"ו הערה 33 ).
19. 2504. מהר"מ מרוטנבורג בתשב"ץ סי' קמב (ולעולם מברכין לישב בסוכה קודם ברכת המוציא, ואפילו בחול, כדאיתא במסכת סוכה פרק לולב וערבה (מו, א), נכנס [בה אומר...] לישב בסוכה, כלומר מיד כשנכנס בה כדי לאכול, יש לו לברך לישב בסוכה). הובא ברא"ש פ"ד סי' ג וטור. ט"ז ס"ק ד (סיוע לדברי הר"מ דלעיל שפסק שבאמת בחול נעשה כן). ב"י (ולי דברי ה"ר מאיר נראים בעיני ... מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא).
20. 2505. הגהת הר"פ בתשב"ץ שם (מיהו העולם נוהגין שלא לברך לישב בסוכה עד לאחר ברכת המוציא בחול). רא"ש שם (ראוי שתקדום ברכה לברכת המוציא מיד אחר הישיבה, והעם לא נהגו, כי רגילין העם שאין מברכין על הסוכה אם נכנס בה לטייל בה ושינה, אלא דוקא בשעת אכילה, הלכך ראוי שיברך תחלה ברכת המוציא שמתחיל הסעודה ואחר כך יברך על הסוכה). טור ו שו"ע ס"ג (ונוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא, קודם שיטעום). מ"א ס"ק ב (אחר ברכת המוציא, כדי שיתחיל בסעודה ואחר כך יברך).
21. 2506. ב"י שם (וצריך לומר דכיון דברכת סוכה משום אכילה אתיא, מצרכי אכילה חשיבא, ולא הויא הפסק). לבוש ס"ג (ואין זה הפסק בין הברכה ובין האכילה, דכיון דברכת סוכה על האכילה קבעוה, מצרכי אכילה חשיבא, ולא הוי הפסק). מ"א סק"ב (לא הוי הפסק, דצורך סעודה הוא). וכמו בכל קידוש והבדלה, כדלעיל סי' קצ ס"א. סי' רצו ס"א. סי' תעג ס"ו.
22. 2507. סעיף ט (אלא אם כן היתה השיחה בדברים שהם מעניני הדבר שמברך עליו, כגון שאמר הביאו מלח או ליפתן ... הרי זה מעניני הסעודה).
23. 2508. גמרא מז, ב (אמר רב נחמן, זמן אומרו אפילו בשוק, אי אמרת בעינן כוס, כוס כל יומא מי איכא). רי"ף עירובין י, ב (והלכתא, אומר זמן אפילו בשוק, ולא בעינן ליה כוס). וראה לעיל סי' תריט ס"ז הטעם שאומרים שהחיינו ביום כיפור בלא כוס. לעיל סי' תעג ס"ב (ואם שכח לברך קודם השתיה יברך אחר כך מיד כשנזכר, ואפילו נזכר למחר ביום יברך, ואפילו באמצע השוק), ושם (הערה ח).
24. 2509. גמרא מז, ב (זמן כל שבעה ... דאי לא בריך האידנא מברך למחר או ליומא אחרינא). מ"א ריש הסימן (אם לא בירך זמן בליל ראשון מברך כל ז' (גמרא)). וראה לקוטי שיחות חל"ז ע' 15-16. שלחן המלך ח"ב ע' קכ-קכא.
25. 2510. ס"ב (חייב לברך אימתי שנזכר, בכל שבעת ימי החג).
26. 2511. ס"ב (אם בליל יום טוב קידש בתוך הבית, אינו יוצא בברכת שהחיינו שצריך לברך על מצות ישיבת הסוכה בברכה זו שאומר בבית, ולפיכך כשיכנס לסוכה לאכול סעודה אחרת משאר סעודות החג צריך לברך שהחיינו).