רצ בשבת ישלים מאה ברכות בפירות

רצ בשבת ישלים מאה ברכות בפירות

ובו ו' סעיפים

השלמת מאה ברכות

א צריך¹⁸³⁵

להרבות בפירות ומגדים ומיני ריח אם יש לו, כדי להשלים מנין מאה ברכות ¹⁸³⁶ , אף ששמע

הברכות של קריאת התורה וההפטרה¹⁸³⁷,

כמו שנתבאר בסי' מ"ו ¹⁸³⁸ :

שינה ולימוד התורה

ב אם רגיל בשינת צהרים בחול, אל יבטלנה בשבת, כי עונג

הוא לו ¹⁸³⁹ :

ג ואחר השינה צריך לקבוע מדרש ¹⁸⁴⁰ ללמוד תורה

לרבים, שנאמר בפרשת שבת ויקהל משה ¹⁸⁴¹ , ודרשו

חכמים ¹⁸⁴² למה נאמר

בפרשה זו ויקהל שלא נאמר כן בכל התורה כולה, אמר הקב"ה למשה רד ועשה לי

קהילות גדולות בשבת, כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך להקהל קהילות בכל שבת, להכנס

בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים.

על כן צריך

לקבוע מדרש, להודיע לעם את חקי האלהים ¹⁸⁴³ ולדרוש

בדברי אגדה¹⁸⁴⁴

להכניס יראת שמים בלבבם, ולא כמו שנוהגים עכשיו ¹⁸⁴⁵ :

ד ואסור לקבוע סעודה בעת המדרש ¹⁸⁴⁶ , אלא

יקדימנה או יאחרנה ¹⁸⁴⁷ , שצריכים

הכל לבא לשמוע הדרשה ¹⁸⁴⁸ . או ללמוד

בעצמם, כשאין שם דורש כראוי.

והדורש לעם

חקי האלהים ולהכניס בלבבם יראת שמים ונתאחר לבא לבית המדרש, לא יניח הדרשה בשביל

סעודה שלישית, לפי שלימוד תורה ויראת שמים לרבים קודם לכל המצות שבתורה ¹⁸⁴⁹ :

ה לא ניתנו שבתות וימים טובים טוב לישראל אלא כדי

לעסוק בהם בתורה ¹⁸⁵⁰ , שכל ימות

החול הם טרודים במלאכתם ואין להם פנאי לעסוק בה בקביעות, ובשבת הם פנויים ממלאכה

ויכולים לעסוק בה כראוי ¹⁸⁵¹ .

לפיכך

פועלים ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה בקביעות כל ימי השבוע, לא ימשיכו הרבה בעונג

אכילה ושתיה בשבת, ודי להם בעונג קצת, שצריכים לעסוק בתורה הרבה. אבל תלמידי חכמים

העוסקים בתורה בקביעות כל ימי השבוע, ימשיכו קצת יותר בעונג אכילה ושתיה, כי הם

מתענגים בלימודם כל ימות השבוע ¹⁸⁵² .

ומכל מקום

גם הם צריכים לעסוק בתורה, ואינם רשאים למשוך כל היום בעונג אכילה ושתיה¹⁸⁵³

ושינה¹⁸⁵⁴,

שהרי נאמר ¹⁸⁵⁵ שבת לה'

אלהיך:

ו לא יאמר בשבת לבני ביתו נישן היום כדי לעשות

מלאכתינו בערב ¹⁸⁵⁶ (עיין סי'

ש"ז ¹⁸⁵⁷ ):

[1834] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

השלמת מאה ברכות (ס"א).

(ב)

שינה ולימוד התורה (ס"ב-ו).

[1835] מנחות מג, ב (תניא, היה רבי מאיר אומר

חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. רב

חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי (דלא מצלו י"ח, רש"י), טרח וממלי

להו (למאה ברכות) באיספרמקי (בשמים) ומגדי). טור ושו"ע ס"א (ירבה בפירות

ומגדים ומיני ריח, כדי להשלים מנין מאה ברכות).

[1836] מ"א סי' מו ס"ק

ח (ומ"ש סי' רפ"ד ס"ג דיוצא כששומע ברכת התורה והמפטיר, היינו מי

שאין לו פירות. תדע דאטו ר' אבהו דממלי להו באספרמקי ומגדי לא היה בחבר עיר מקום

שקורין בתורה ומפטיר, אלא כדאמרן).

והיינו כדלעיל סי' רפד ס"ז ( צריך לכוין לברכות

הקוראים בתורה, ולברכות המפטיר, ויענה אחריהם אמן, ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות

שחיסר מנינם בשבת, אם אין לו פירות הרבה להשלים בהם כמ"ש בסי' מ"ו).

[1837] סעיף א (מנין המאה ברכות שחייב כל אדם

לברך בכל יום ויום מערב ועד בקר כמו שתיקן דוד המלך עליו השלום ... ובשבת חסרו ...

צריך למלאותן בפירות ומיני בשמים. ואם אין לו, יכוין וישמע ברכות הקוראין בתורה

והמפטיר ויענה אחריהן אמן, כמ"ש בסי' רפ"ד ... אבל מי שיש לו פירות אינו

יוצא בשמיעת הברכות).

וראה גם לעיל סי' רטו ס"ה (אם הביאו לו פירות בתוך הסעודה,

טוב יותר להניחם לאחר ברכת המזון ... ובפרט בשבת ויום טוב, כדי להשלים ק' ברכות,

יש לו להניחם לאחר ברכת המזון להשלים בהם, ולא לסמוך על שמיעת חזרת הש"ץ,

וברכת התורה וההפטרה).

וראה קיצור הלכות מילואים ע' פה.

[1838] טור ורמ"א ס"א (ואם רגיל

בשינת צהרים, אל יבטלנו, כי עונג הוא לו). וכדלעיל סי' רמב ס"א (שני דברים

נתפרשו בשבת על ידי הנביאים, והם כבוד וענג, שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד,

ועיקרן מן התורה).

וראה גם לעיל סי' רפא ס"א ( בשבת ... נוהגים לאחר

יותר מבחול, משום השינה שהיא עונג שבת) . לקוטי שיחות חי"ב ע' 254 בהערה. קיצור הלכות מילואים ע'

פז.

[1839] טור (ואחר השינה קובעין מדרש)

ושו"ע ס"ב (אחר סעודת שחרית קובעים מדרש), ולבוש ס"ב (ואחר השינה

קובעין מדרש).

[1840] ויקהל לה, א-ב (ויקהל משה את כל עדת

בני ישראל ויאמר אליהם, אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה,

וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה').

[1841] שבלי הלקט סי' צו (תנחומא, ויקהל משה,

בעלי הגדה היו אומרים, מתחילת התורה ועד סופה אין פרשה שנאמרה בה קהילת בראשה אלא

פרשה זו בלבד. ולמה כך, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה רד ועשה לי קהילות גדולות על

דבר שבת, כדי שילמדו כל הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות בכל שבת, להכנס בבתי

כנסיות ובבתי מדרשות ללמד בהן תורה ברבים). הובא בטור (כדאיתא במדרש) ובב"י

(בתנחומא).

ובאגרות קודש ח"ד אגרת תתקכז, שמקורו במדרש אבכיר, הובא

בילקוט שמעוני ויקהל רמז תח.

[1842] טור (על כן צריך שיקבעו מדרש להודיע

לעם את חוקי האלהים ואת תורותיו).

[1843] ב"י סוף הסי' (ומכאן

סמכו בכל תפוצות הגולה להתקבץ בבתי כנסיות לקרות מקרא ולדרוש בדברי אגדה אחר סעודת

שחרית). שו"ע ס"ב (קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה).

א"ר ס"ק ה (ואולי עתה כיון שיש ספרים לעמי הארץ שיכולין כולם לקרות,

סמכו לדרוש הכל באגדה).

[1844] ב"ח (להמשיך את לב השומעים באגדה

המדריכם ליראת השם למנעם מחטוא לפניו יתברך ולתשובה, לא שיכוין להראות את עצמו

שהוא חכם ויודע לדרוש פסוק או מאמר בכמה פנים). מ"א (וצריך לדקדק שהדרשה תהא

להורות לעם את חקי האלהים ואת תורותיו ולהכניס יראת שמים בלבבם, ולא כמו שנוהגין

עכשיו).

וראה גם לקמן סי' תכט ס"ב (והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי

ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו). הל' ת"ת פ"ד ה"ד

(והוא שדורש ומורה לעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ולהכניס בלבם יראת

שמים, ולא כמו שנוהגים עכשיו). אג"ק חי"ג אגרת ד'תשו.

[1845] גיטין לח, ב (אמר רבה, בהני תלת מילי

נחתי בעלי בתים מנכסיהון ... ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא). רי"ף ורא"ש

שבת פט"ז סי' ב. טור ושו"ע ס"ב (ואסור לקבוע סעודה באותה שעה).

[1846] רש"י גיטין שם ד"ה בעידן (כשהחכם

דורש דרשות לרבים בשבת והם יושבין בסעודה, והיה להם להקדים או לאחר).

[1847] ראה מגיד משנה פכ"ג הי"ט (בזמן

בית המדרש ... ופירוש, דרכם היה שהיו דורשין לעם בשבתות ומלמדים לעם חקי האלהים

ותורותיו, והיה תועלת גדולה לכלם בזה ... ואפילו על החכמים הגדולים היה הרב מקפיד

כשלא היו באין לשמוע דבריו, לפי שהקבוץ ההוא ברוב עם היה חוזק הדת ושמירת גדריו).

[1848] מ"א (אין להניח הדרשה עבור סעודה

ג', כדאיתא במדרש משלי בפסוק אשת חיל, שמתו בניו של רבי מאיר מאותו החטא (רוקח)).

והוא ברוקח סי' נה (ובמדרש משלי בפסוק אשת חיל מי ימצא, אמר ר' חמי בר חנינא מפני

מה נתחייבו שני בניו של ר' מאיר, שמתו שניהם ביחד בשבת במנחה, מפני שהיו רגילים

להניח בית המדרש במנחה ואוכלים).

וראה לעיל סי' קו ס"ד וש"נ.

[1849] ירושלמי שבת פט"ו ה"ג (לא

ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה).

[1850] טור בשם המדרש (איתא במדרש אמרה תורה

לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו

ואני מה תהא עלי, אמר לה, יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולין

לעסוק בך).

[1851] שבלי הלקט סי' צו בשם התנחומא (ירושלמי

רב חגיי בשם ר' שמואל בר נחמן אומר לא נתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתייה

... ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמר לא נתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן

בדברי תורה ... ובתנחומא מפרש ולא פליגין, מה דאמר ר' ברכיה לתלמוד תורה, אלו

הפועלין שהן עסוקין במלאכתן כל ימות השבת ובשבת הן באין ומתעסקין בתלמוד תורה, ומה

דאמר ר' חגי לתענוג, אלו תלמידי חכמים שהן יגיעין בתורה כל ימות השבת ובשבת הם

מתענגים). הובא בב"י רס"י רפח. רמ"א כאן ס"ב (ופועלים ובעלי

בתים שאינן עוסקים בתורה כל ימי שבוע, יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים

בתורה כל ימי השבוע, והתלמידי חכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתייה קצת, דהרי הם

מתענגים בלמודם כל ימי השבוע).

וראה תניא אגה"ק סי' א (בשבתות וימים טובים, שגם כל בעלי

עסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפלתם בכוונת לבם ונפשם לה', ואדרבה עליהם

מוטל ביתר שאת ויתר עז, כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים).

[1852] רמ"א שם (יעסקו יותר

בתורה ... ימשיכו יותר בעונג). נחלת צבי ס"ק א (ונראה לענ"ד לפי מה

ששינה הר"ב הג"ה דברי ירושלמי וכתב יעסקו יותר בשבת, דמשמע מזה דאף בעלי

בתים יענגו נמי באכילה ושתיה, רק שיותר צריכין לעסוק בתורה מתלמידי חכמים, וגם

תלמידי חכמים יעסקו בתורה, רק שיותר ימשכו בעונג אכילה ושתייה מבעלי בתים. נראה

לפי שראה שמדברי רב[ה] נשמע שלכו"ע בעינן נמי לכם, ומדברי [המדרש] משמע שיש

חילוק בין תלמידי חכמים לבעלי בתים, עשה כעין פשרה).

והוא האמור בפסחים סח,

ב (אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא וקראת לשבת ענג). ובב"י

סי' רפח שם (והא דאמר רב[ה] הכל מודים בשבת דבעינן לכם, כמו שנתבאר בסימן

רמ"ב, יש לומר ... התם בעונג קצת, והכא לעסוק כל היום בתענוג).

[1853] של"ה מסכת שבת פרק נר מצוה (שינה

בשבת תענוג. ובלבד שלא ירבה בו יותר מדאי, שלא יביאנו לביטול התורה, כי לא איברו

שבתות אלא לגירסא). לבוש ס"א (ואם רגיל בשינת צהרים אל יבטלנו, שזה גם כן

עונג שבת הוא). אליה רבה ס"ק ב (בשינת וכו', ובלבד שלא ירבה בו יותר מדאי שלא

יביאנו ליבטל התורה, ומה שאמרו חז"ל שתלמידי חכמים יתענגו, אין הפירוש שיבלו

כל היום בתענוגים, רק ימשכו יותר בתענוג משאר ימים).

[1854] יתרו כ, י. ירושלמי שם (כתוב אחד אומר

[אמור כג, ג] שבת הוא לה'. וכתוב אחד אומר [ראה טז, ח] עצרת לה' אלהיך. הא כיצד תן

חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות).

[1855] ספר חסידים סי' רסו (בשבת לא יאמר אדם

נישן כדי שנעשה מלאכתינו במוצאי שבת, שאסור לומר למחר אעשה ... אלא יאמר ננוח כי

שבת היום). הובא במ"א (לא יאמר בשבת נישן כדי לעשות מלאכתינו בערב).

וראה מראי מקומות וציונים.

[1856] סעיף א (ודבר דבר, דרשו חכמים שלא יהא

דיבורך של שבת כדיבורך של חול, שלא יאמר דבר פלוני אעשה למחר, ואפילו דבר שאינו

אסור לעשותו בשבת עצמה אלא מדברי סופרים, כגון שכירות ומקח וממכר וכיוצא בהם), וסי"ד

(לא נאסר אלא דבור מפורש, שנאמר ודבר דבר, דבור אסור, הרהור, דהיינו מה שמבין מתוך

דבריו, הרי זה מותר. אבל לא יאמר היה נכון עמי לערב, שזהו כמדבר בפירוש שרוצה

לשכרו).

משא"כ אם אומר רק "ננוח כי שבת היום", אין בזה

איסור, כיון שלא ניכר הדבר שלצורך מלאכת איסור היא, כדלקמן סי' שו ס"ב ( במה

דברים אמורים כשניכר הדבר שמתכוין לחפצים האסורים ... אבל אם הוא בענין שאין הדבר

ניכר שמתכוין לחפצים האסורים, אלא לחפצים המותרים, הרי זה מותר. לפיכך מותר להלך

חוץ לעיר תוך התחום, ולהתעכב שם עד שתחשך, כדי לתלוש פירות ועשבים מגינתו וחורבתו

שבתוך התחום ולהביאם לביתו, שאין הדבר ניכר שהולך לשם בשביל תלישת הפירות ... אלא

בשביל הבאת החמור המותרת בשבת וכן כל כיוצא בזה ).

*

וכל זה הוא כשרוצה לישון כדי לעשות בערב

מלאכה האסורה בשבת, משא"כ אם רוצה לעשות בערב דבר המותר בשבת, אין בזה איסור

ודבר דבר. וגם אין בזה איסור הכנה משבת לחול, שלא נאסר אלא המעשה ממש לצורך חול,

ולא הדיבור או ההליכה והשינה.

ויתירה מזו, שמותר אפילו להלך ולדבר

בשבת לצורך מלאכת איסור, אם אינו איסור מלאכה עצמי, כדלקמן סי' שו ס"ג (מותר

להחשיך על התחום להביא בהמתו מחוץ לתחום במוצאי שבת, שהבאת הבהמה היא דבר המותר

בשבת. ואף שאי אפשר לו להביאה בשבת מחוץ לתחום, מכל מקום יש צד היתר בעולם שהיה

יכול להביאה בשבת מחוץ לתחום, כגון אם היו שם בורגנין ... ואף על פי שעכשיו אין שם

בורגנין. וכן מותר להחשיך על התחום להביא משם פירות תלושין שאינם מוקצים, שיש גם

כן צד היתר בעולם להביאם משם בשבת, כגון אם היו שם מחיצות מקיפות את הדרך ממקום

הפירות עד ביתו, ואף על פי שעכשיו אין שם מחיצות), וסי' שז סט"ו (לא אסרו

לדבר בחפציו בשבת, אלא בחפצים האסורים לעשותם בשבת ואי אפשר להמציא צד היתר בעולם

לעשותם בשבת ... אבל דברים שאיסורם נתלה בדבר אחר, ואילולי אותו דבר היו דברים אלו

בעצמם מותרים בשבת, מותר להתעסק בהם בדבור לעשותם אחר השבת).

ומכל שכן שמותר לדבר או לישון, או אפילו

ללכת לראות את המקום שרוצה לעשות בו פעילות המותרת בשבת, ואין בזה חשש "הכנה

משבת לחול". כי כל האיסור של "הכנה משבת לחול" הוא רק בפעולה ממש,

כהבאת יין או הדחת כלים, משא"כ הרהור, או אפילו דיבור, או אפילו הליכה והשינה,

אינם אסורים מטעם "הכנה משבת לחול".

ונתבאר בקובץ הערות ובאורים א'צ ע' 109 ואילך.