יו"ד סימן ב

סימן ב

[א] נבילה. אבל אינה אסורה בהנאה משום תקרובת עכו"ם דלא אמרינן^א סתם מחשבת גוים לעבודה זרה אלא אם כן הוא מין^ב דהיינו כומר האדוק בעבודה זרה^ג ובזמן הזה אף הכומרים אינם אדוקים בעבודה זרה כל כך כי מעשה אבותיהם בידיהם^ד ויש להתיר בהנאה בהפסד מרובה^ה. וכל זה בשחיטה אבל בהריגה אין לחוש כלל למחשבת עבודה זרה^ו (תבואות שור^ז):

[ב] קטן. שאינו יודע בטיב עבודה זרה^ח ואין מחשבתו לעבודה זרה^ט:

[ג] אותו. ששחט יפה שחיטתו נבלה מן התורה^י שנאמר^יא וזבחת ואכלת ודרשו חכמים^יב מה שאתה זובח אתה אוכל ולא שזבח הקוף^יג והוא הדין לנכרי^יד לפי שאינו בתורת שחיטה^טו ושחיטתו כשחיטת הקוף. אבל חרש שוטה וקטן הם בתורת שחיטה^טז שהרי אסור להאכילם נבלות בידים מן התורה^יז ולפיכך שחיטתו כשרה באחרים רואין אותו^יח (א):

[ד] לתאבון. פירוש למלאות תאותו^יט כשאינו מוצא בשר כשר^כ או שאינו מוצא בזול כל כך כמו נבלות וטרפות (סנהדרין כ"ז^כא). לאפוקי מי שאינו חושש בשחיטה דלקמן סעיף ה' בהג"ה^כב:

[ה] לבין עצמו. ולא חיישינן שמא לא יזהר לשחוט יפה שלא ישהה וידרוס [משום] דלא שביק התירא ואכל איסורא^כג כיון שבידו לשחוט יפה^כד שזו חזקה היא אפילו בפושעי^כה ישראל כשיש איסור והיתר לפניו שאינו מניח את ההיתר ואוכל את האיסור עד שידוע שיצא מחזקה זו ואינו חושש כלל באיסורין (רמב"ם^כו תבואות שור^כז). ואפילו לא יאכל הוא משחיטה זו מכל מקום חושש הוא שלא להאכיל איסורים כמו שלא לאכול שלא לעבור על ולפני עור וגו'^כח כשאפשר לו שלא לעבור (תוספות^כט ורא"ש^ל). אלא דמטרח לא טרח^לא לבדוק הסכין ולתקנה אם היא פגומה (רא"ש^לב) אפילו אם יאכל ממנה משום הכי בודק הסכין ונותן לו (גמרא^לג) (ב):

[ו] הלכות שחיטה. דבמומר לא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דכל שאוכל נבלות לתאבון ואינו טורח יש לחוש שמא אינו מומחה ולתאבה הוא שוחט (רשב"א^לד). וצריך לבדקו תחלה קודם שחיטה אם הוא מומחה ואין ליתן לו לשחוט על סמך שיבדקנו אחר שחיטה דלמא מישתלי ולא יבדקנו וקאכיל איסורא^לה דאפילו בדיעבד אסור שחיטתו אם אינו יודע אם הוא מומחה (ש"ך^לו):

[ז] בסוף. ואז הוא נאמן לומר שבסכין זו שחט ולא חיישינן שמא בסכין פגומה שחט ולאחר שחיטה נזדמנה לו זו. ודוקא בשעה או שתים שלא היה לו פנאי ללכת לדרכו ולמצוא אחרת בשוק אבל כשהיה לו פנאי יום או יומים אין סומכין עליו בזה כך הדעת נותנת אבל לדינא יש להחמיר אפילו בשעה או ב[שתים]. אבל אם באנו בגמר שחיטה או שהיה לפניו ב' או ג' בהמות שחוטות ועדיין הוא שוחט והולך (רביעית וחמישית) כיון שהוא מתעסק עדיין בשחיטה וסכינו בידו אמרינן בוודאי בזו שבידו שחט הכל (רשב"א^לז ש"ך^לח) (ג):

[ח] עומד על גביו. ורואה ששוחט יפה דדלמא בסכין פגומה קשחיט (גמרא^לט). ולא דמי לכותים קודם שגזרו עליהם להיות כנכרים דבישראל עומד על גביו או אפילו יוצא ונכנס^מ היה מותר לאכול משחיטתו בלי שיבדוק לו סכין משום דהכותי מירתת מהישראל שמא יבדוק הסכין אחריו לפי שיודע שהישראל לא יסמוך עליו הואיל והוא נבדל מעדת ישראל באמונתו שאינו מאמין בתורה שבעל פה^מא אבל ישראל מומר לא מירתת כי הוא סבור שלא יבדקו אחריו^מב לפי שמחזיק עצמו כישראל (תוספות^מג):

[ט] בסוף. דחיישינן שמא ישכח לבדוק בסוף וקאכיל איסורא^מד שבדיקת המומר אינה כלום^מה וסתם סכינים אינם בדוקים^מו (ד):

[י] אינו נאמן. דחשוד על השבועה הוא לגבי אותו דבר שהרי הוא מושבע ועומד מהר סיני (ב"י^מז בשם הרשב"א^מח) (ו):

[יא] שביפה שחט. פירוש שאומר בזו שחטתי ואנו רואין שהיא יפה (רשב"א^מט):

[יב] שחט לי. דלא שביק התירא להוליך למומחה שבעיר ואכל איסורא. ולא אמרינן דמיטרח לא טרח אלא בבדיקת סכין שהיא טרחא רבה^נ אבל טרחא זוטא כטורח ההליכה לא מיקרי טורח לו בזה למיכל איסורא בשביל זה כדאמרינן בגמרא^נא גבי חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר שאף על פי שאינן מבערין חמצן לפני הפסח וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור^נב מכל מקום מחליפין הם חמצן בחמץ של נכרים שמותר לאחר הפסח^נג ולא שביק התירא ואכל איסורא בשביל טורח ההליכה אל הנכרים. אלא שיש הפרש בין נכרים שמצויים הרבה להחליף עמהם ובין מומחין לשחיטה שבעיר שאינן אלא אחד או ב' וג' ויש לחוש שמא לא יטרח הרבה לחזור אחריהם עד שימצאם אם ילך אצלם ולא ימצאם בביתם משום הכי בעי הכא שיאמר מומחה שחט לי דאיכא עוד חדא למעליותא דמירתת לשקר שמא ישאלו את המומחה^נד.

ואף על גב דאמרינן לעיל^נה דמומר לא מירתת דסבור שלא יבדקו אחריו. שאני הכא שכיון ששואלים אותו מאין לו בשר זה והוא צריך לומר מומחה שחט לי אם כן רואה הוא שבודקין אחריו ואין מאמינים לו על השחיטה. וכתב הט"ז^נו והש"ך^נז דהיינו דוקא כשאומר מומחה פלוני שחט לי כדלקמן סי' קי"ט^נח (גבי השולח לקנות גבינה ואמר השליח לקחתי ממי שהוא מומחה ונאמן על הגבינות דבעינן שיאמר לקחתי ממומחה פלוני אם השליח הוא חשוד על הגבינות. והטור ושו"ע שלא הזכירו כאן מומחה פלוני טעמם ונימוקם עמם דהכא לא דמי דהתם דאי לא אמר פלוני אלא מומחה סתם מצי לאשתמוטי ולומר אי לדידך לא מהימן מי שקניתי ממנו לדידי מהימן כדפירש רש"י בבכורות (דף ל"ו ע"ב^נט) מה שאין כן הכא דלא חיישינן ששחט לו מי שאינו מומחה דהא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אלא שמא שחט בעצמו^ס וכיון שאמר מומחה שחט לי מירתת שמא ישאלו את [ה]מומחין שהם יחידים בעיר. ואף אם הם רבים לא מצי לאשתמוטי אלא לפי דעת הרא"ש^סא ולא לפי דעת הרמב"ם^סב ושו"ע דלקמן סי' שי"ד סעיף ח'. עיין שם בש"ך^סג).

ומכל מקום אהאי טעמא דמירתת לחוד לא הוי סמכינן אי לא משום דלא שביק היתרא ואכל איסורא בשביל טורח ההליכה. דלא סמכינן אהאי טעמא דמירתת לשקר פן ישאלו וידרשו אחריו מאחרים ויכחישוהו אלא בדרבנן ולא בדאורייתא כדלקמן סי' קי"ט^סד אלא בדאיכא נמי טעמא אחרינא להקל כדלקמן סי' פ"ו^סה. משום דבדאורייתא חיישינן חששא יתירה דלמא לא אסיק אדעתיה שישאלו וידרשו אחריו כי נדמה לו שיאמינו לו מה שאין כן בישראל יוצא ונכנס דלקמן סעיף ט'^סו דמירתת פן יראוהו מקלקל שחיטתו ויהיה נתפס כגנב.

ועיר שיש בה טבחי ישראל קבועים בשר הנמצא ביד מומר זה מותר אפילו בלא אמירתו שחזקתו שלקח מטבח ישראל ולא שביק היתרא בשביל טורח ההליכה לבדה מאחר שהטבחים קבועים ואין לחוש שמא לא מצאם ולא טרח לחזור אחריהם (רשב"א^סז סי' ת"ל. משמרת הבית^סח. תבואות שור^סט). והוא שידוע שהיו הכשירות באותו היום בזול כמו הטריפות שאם לא כן אף באמירתו אינו נאמן לומר שלקח מהכשירות (רבינו ירוחם^ע ש"ך^עא). וגם צריך להיות הדבר מצוי בעיר להיות הכשירות בזול כמו הטריפות שאם אין זה דבר מצוי אף שהיה בו באותו יום שמא לא ידע הוא וסמך ארוב פעמים שהן ביוקר והלך כפעם בפעם אל הטריפות לקנות ממקולין של נכרים או ישראל שיש להם מקולין מיוחדות לטריפות^עב ואינו נאמן אפילו באמירתו ואפילו אומר מטבח ישראל פלוני לקחתי דבדאורייתא לא סמכינן אהאי טעמא דמירתת (תבואות שור^עג):

[יג] צריך. אפילו לעיכוב דהיכא שלא בדקו לו הסכין לא בתחילה ולא בסוף שחיטתו אסורה (ש"ך^עד) דכיון דחזינן שלתאותו הוא עובר על אחת מן העבירות שבתורה חיישינן דפקר (טפי)^עה שלא לקיים שום מצוה כהלכתה עכ"ל הרא"ש^עו. ונראה מדבריו דהכי נקטינן (ב"ח^עז. וכ"פ רש"ל^עח. וכן דעת הש"ע לקמן ס"ז^עט והש"ך^פ והט"ז^פא שם) (יג):

[יד] לעבירה. היינו שהוא מועד ורגיל לעבור^פב. אבל מי שהוא פסול לעדות היינו שלא עבר אלא פעם אחת אף על פי שנפסל לעדות ממון נאמן הוא באיסורין בדבר שלא נחשד עליו דהיינו שלא עבר עליו אפילו פעם אחת. דשאני עדות ממון דכתיב^פג אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס וכל מי שעבר עבירה אפילו פעם אחת נקרא רשע^פד אבל באיסורין אין הרשע פסול אלא בדבר שנחשד עליו (רמב"ם פי"א מהלכות עדות^פה. רשב"א^פו סי' ת"ל):

[טו] דינו כמומר. לכולי עלמא (ת"ש^פז). וצריך לבדוק לו סכין אפילו לא יאכל משחיטה ז[ו] לפי שאינו חושש על אחרים יותר ממנו וחיישינן שלא יבדוק הסכין יפה^פח. ולא אמרו החשוד על הדבר נאמן בשל אחרים כדלקמן סימן קי"ט^פט אלא להעיד^צ אבל לא דאמרינן שיטרח לאחרים יותר מלעצמו. דאדרבה יש חשודים להאכיל איסור לאחרים ולא לאכול בעצמן כדלקמן שם ס"ב^צא (עיין כנסת הגדולה^צב ותבואות שור^צג דלא כש"ך^צד):

[טז] אחת. ולא כמומר לכל התורה כולה אף על פי שהמפיר בריתו של אברהם אבינו אין לו חלק לעולם הבא^צה (עיין פרי חדש סימן קי"ט^צו):

[יז] מחמת מילה. פירשו התוספות^צז שנימולו כשהם גדולים או ביום ח' וראו שנבלע בהן דמן דאם לא כן אמרינן שמא עדיין לא נבלע בהן דמן ולכך מתו (ט"ז^צח) והוי ליה מומר לערלות וצריך לבדוק לו סכין להרמב"ם^צט. דכיון שבכל יום עובר באיסור כרת^ק הוי ליה כמומר ורגיל בכך^קא. והוא הדין אם אינו מל את בנו שלא לצערו הוי ליה מומר לדבר אחד (תבואות שור^קב):

[יח] סכין. היינו כדי להתיר בכל ענין אף אם הצדוקי אינו מומחה. שכן הוא גם כן כוונת השו"ע במה שהצריך עומד על גביו ולא סגי ביוצא ונכנס כמש"ל^קג בשם הב"י^קד. אבל במומחה לא בעי בדיקת סכין לא בתחלה ולא בסוף^קה:

[יט] כמומר ^קו .

[כ] ויש מכשירין.