או"ח סימן תקכו — דין מת ביום טוב

תקכו דין מת ביום טוב ובו כ"ב סעיפים:

א מת המוטל לקברו^א אם הוא יו"ט^ב ראשון לא יתעסק בו ישראל אפילו מת קודם יו"ט^ג שאם ישהו אותו עד הערב יסריח וגם אי אפשר לקברו בו ביום ע"י נכרי^ד אעפ"כ אין מצות עשה של קבורה^ה דוחה את לא תעשה ועשה של יו"ט^ו:

ב אבל מותר לקברו ע"י נכרי^ז אפילו מת בו ביום שאפשר להשהותו עד הערב ולא יסריח כלל^ח אעפ"כ אסור להשהותו עד הערב^ט כדי שיתעסקו בו ישראל אלא מקברין אותו מיד על ידי נכרי^י:

ג במה דברים אמורים במלאכות גמורות האסורות מן התורה^יא כגון לתקן לו קבר וארון ותכריכין^יב וכן לכסותו בעפר לאחר ששמוהו בתוך הקבר שהסותם גומא בעפר חייב משום בונה^יג כמ"ש בסי' שי"ב^יד אבל דברים שאינן אסורים אלא מדברי סופרים כגון לטלטלו^טו כדי להלבישו^טז וכדי לטהרו^יז ולשומו בקבר^יח מותר ע"י ישראל וכן מותר להחם לו מים ע"י ישראל כדי לטהרו^יט וכן מותר להוציאו ע"י ישראל^כ אפילו דרך רשות הרבים דמתוך שהותרה הבערה^כא והוצאה לצורך אכילה מותר אפילו שלא לצורך אכילה אם יש בהם צורך היום^כב כגון לצורך קבורת המת שהיא מצוה שזמנה בו ביום^כג.

וטוב ליזהר לטהרו על גבי עור או על גבי נסר ויטהרו אותו בקש ותבן או בידים אבל לא יטהרו אותו בסדינים שלא יבאו לידי סחיטה^כד:

ד אם במקום שמוטל שם המת אין שם בית הקברות וצריך להוליכו למקום אחר רחוק בענין שלא יוכלו להגיע לשם בו ביום ולמחר הוא שבת שאי אפשר להוליכו כלל אפילו ע"י נכרי כמ"ש בסי' שי"א^כה וקודם שיוכלו לקברו לאחר השבת יסריח מה יעשו יקברוהו בערב שבת דהיינו ביו"ט ראשון ע"י נכרי ולאחר השבת יוציאוהו ויוליכוהו לבית הקברות או יניחוהו בארון ביו"ט ראשון ויחמרוהו בחמר ובזפת ע"י נכרי כדי שלא יסריח עד לאחר השבת שיוליכוהו לבית הקברות^כו:

ה כל מלאכה שהישראל אסור לו לעשותה ביו"ט לצורך המת אסור לו לומר לקראי"ם שיעשה אותה משום ולפני עור לא תתן וגו'^כז:

ו וכל זה ביו"ט ראשון שהוא מן התורה^כח אבל ביו"ט שני אפילו יו"ט שני של ראש השנה^כט כיון שאינו אלא מדבריהם הרי הוא כחול לענין קבורת המת^ל לפיכך אפילו אם מת בו ביום שאפשר להשהותו עד הערב ולא יסריח אין משהין אותו כלל^לא אלא עושין כל צרכיו ע"י ישראל אפילו דברים שאין צריך לעיקר קבורתו^לב ואין עושין אותן אלא להוסיף בכבודו^לג כגון לחתוך לו הדס מהמחובר^לד בימיהם שהיו נוהגין להניח הדס על מטתו בשביל כבודו^לה ואין צריך לומר^לו שחוצבין לו קבר^לז ועושין לו ארון^לח ותכריכים^לט וגוזזים שערו^מ ואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל מוליכים אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות אפילו חוץ לתחום^מא אם יכולין להגיע לשם ולקברו בו ביום^מב ומשכירים לו ספינה להוליכו ממקום למקום^מג ואפילו אפשר לקברו במקומו מכל מקום כיון שאין שם שכונת קברי ישראל אין זה כבודו להקבר שם^מד:

ז ואפילו אפשר לעשות כל דברים אלו ע"י נכרי יתעסקו בו ישראל לפי שחכמים עשאוהו ליו"ט שני כחול לענין קבורת המת^מה.

ומכל מקום אינו כחול גמור אלא הרי הוא כחולו של מועד^מו שאסור לעשות בו בפרהסיא דבר שאינו ניכר שהוא לצורך המת^מז ויש לחוש למראית העין שיאמרו לצרכו הוא עושה^מח כגון לחצוב אבנים כדי לבנות מהם קבר וכן לקצץ ארזים כדי לעשות מהם ארון^מט כמו שיתבאר בסי' תקמ"ז^נ.

אבל מותר לנסור נסרים מן ארזים הקצוצים מערב יו"ט שניכר הדבר שכדי לעשות מהן ארון למת הוא מנסרן כיון שמן הסתם ידוע לכל בני העיר שיש מת בעיר במקומות הללו שאין יהודים רבים דרים בעיר אחת וכשיש מת בעיר הוא ידוע לכל בני העיר^נא.

ואפילו בעיר שדרים בה יהודים רבים אם המת הוא אדם מפורסם^נב שמן הסתם הכל יודעים במיתתו ושוב אין לחוש למראית העין בדבר שניכר שלצורך המת הוא נעשה כגון לנסור נסרים אם אין לו נסרים מוכנים קטנים ולקצוץ הדס^נג ולתפור תכריכים אם אין לו תכריכים מוכנים^נד ואם יש לו תכריכים מוכנים אלא שנתטנפו וצריך לכבסן^נה וכן לעשות לו ארון^נו כל דברים אלו וכיוצא בהם מותר לעשות ואפילו בשוק^נז בפרהסיא כיון שהכל יודעים שיש מת בעיר.

ומכל מקום אין לילך חוץ לתחום בשביל שום דבר מצרכי המת אפילו כדי להביא לו תכריכים ונסרים לארון ואפילו הוא מת מפורסם^נח מכל מקום בהליכה זו אין ניכר שלצורך המת הוא הולך חוץ לתחום ויש לחוש למראית העין שיאמרו לצרכו הוא הולך חוץ לתחום:

ח הכיפה שבונים על הקבר אין בונין אותה ביו"ט^נט ע"י ישראל אפילו הוא יו"ט שני של גליות דכיון שנקבר המת בקבר למה יחללו יו"ט בחנם שלא לצורך כלל^ס אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר^סא ומותר לצבור העפר על גבי הקבר עד שנעשה כמו תל^סב לפי שגמר הקבורה הוא זה^סג:

ט וכל זה מעיקר הדין אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר שלא לעשות ע"י ישראל שום מלאכה גמורה האסורה מן התורה כגון לחפור לו קבר^סד ולכסותו בעפר אחר שנקבר^סה ולתקן ארון ותכריכים אפילו ביו"ט שני של גליות כל שאפשר למצוא נכרי שיעשה אותם אבל להחם לו מים ולטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר עושין ע"י ישראל כמ"ש למעלה^סו לענין יו"ט ראשון^סז ואין נזהרין לטהרו בקש ותבן כמו ביו"ט ראשון אלא מטהרין אותו בסדינים כדרכן בחול כיון שאין כאן אלא גזירה שמא יבאו לידי סחיטה וביו"ט שני שהוא מדבריהם אין חוששין לכך רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים^סח ואם אי אפשר למצוא נכרים שיתעסקו בו^סט או שיצטרך להמתין כמה שעות עד שימצאו נכרים ומתוך כך יבא המת לידי בזיון שיהא ריחו נודף^ע עושין הכל על ידי ישראל אפילו מלאכות גמורות כמו שהוא מעיקר הדין:

י וכל זה כשרוצים לקברו בו ביום^עא דכיון שהמצוה נגמרת בו ביום עשאוהו חכמים כחול לענין מצוה זו אבל אם לא יקברו אותו עד הערב אסור לחלל יו"ט שני אפילו בדבר שאיסורו אינו אלא מדברי סופרים לצורך מצוה הנעשית בחול לפיכך אין מוציאים אותו ביו"ט שני אפילו לכרמלית^עב אפילו ע"י נכרי^עג ואין מחמין לו חמין כדי לטהרו^עד אפילו ע"י נכרי ואע"פ שהוצאה והבערה הותרו אפילו שלא לצורך אכילה מכל מקום לא הותרו אלא אם כן יש בהן צורך היום קצת^עה וכיון שאין מקברים אותו בו ביום אין צורך היום כלל אבל לטלטלו מותר אע"פ שאין מקברין אותו בו ביום כיון שאינו עושה בזה שום מלאכה רק טלטול בעלמא^עו.

ויש מי שמחמיר ואוסר^עז גם לטלטלו כיון שאין מקברין אותו בו ביום וטוב לחוש לדבריו בדבר שאין בו הפסד כלל אם אין צורך לטלטלו ואם יש צורך לטלטלו כגון מפני הכהנים שיוכלו ליכנס לבית או לשאר צורך יטלטלוהו ע"י ככר או תינוק אע"פ שאין ככר ותינוק מועיל להתיר טלטול המת בשבת לצורך החיים אלא אם כן הוא לצורך המת כגון שהוא מוטל בחמה כמ"ש בסי' שי"א^עח מכל מקום כיון שיש צורך לטלטלו יש לסמוך על סברא הראשונה כי כן עיקר להלכה:

יא כל דברים המותרים לעשות למת ביו"ט ע"י ישראל מותר לכל אדם לעשותן אע"פ שאינו מבני החבורה המיוחדת לכך ומותר לעשותן ע"י אנשים רבים אע"פ שאפשר לעשותן ע"י אנשים מועטים אין מדקדקים בכך כיון שיו"ט שני הוא כחול לענין קבורת מת^עט:

יב דיני קריאת שמע ותפלה אם מת לו מת ביו"ט ראשון או ביו"ט שני^פ עיין בסי' ע"א^פא ושאר דיני אנינות עיין בסי' תקמ"ח^פב וביו"ד סי' שמ"א^פג:

יג כשמקברין המת ביו"ט שני וצריכים לקנות חתיכת בגד לתכריכים אסור להזכיר סכום מקח ולא סכום מעות (עיין סי' ש"ו^פד ושכ"ג^פה) ואין צריך לומר שאסור ליתן לו מעות ביו"ט^פו אלא אם כן אי אפשר לקנות בענין אחר כגון שהמוכר הוא פושע ואינו רוצה למכור בענין אחר או שאי אפשר למצוא לקנות רק מנכרי^פז:

יד וכן אם אי אפשר למצוא מי שיחפור לו קבר אלא אם כן יקצצו לו שכר מותר לקצוץ לו^פח אבל החופר הוא נקרא פושע שמונע את עצמו מהמצוה עד שיקצצו לו שכר ביו"ט^פט.

אבל אם אין קוצצין לו שכר ביו"ט יש מי שמתיר לו לאחר יו"ט ליטול שכר טרחו^צ ואע"פ שאסור ליטול שכר שבת ויו"ט שלא במקום מצוה^צא מכך מקום במקום מצוה יש מי שמתיר^צב כמ"ש בסי' ש"ו^צג לכן אין למחות ביד מי שמיקל לעצמו כמ"ש שם^צד:

טו מותר ללוות את המת ביו"ט ראשון תוך התחום וביו"ט שני אפילו חוץ לתחום^צה כיון שזהו כבודו של המת הרי יו"ט שני נחשב כחול לענין זה^צו אפילו ליווהו כמה מילין מותרין לחזור למקומן בו ביום^צז אע"פ שבחזרה זו אין בה כבוד המת מכל מקום אם לא יהיו מותרין לחזור למקומן לא ילווהו כל כך^צח וימעטו בכבודו ומטעם זה^צט מותרים הקברנים להחזיר עמהם לבתיהם את כל כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום^ק:

טז המלוים את המת אסורים לרכוב על גבי בהמה^קא ולילך בספינה^קב אפילו תוך התחום אפילו ביו"ט שני של גליות אע"פ שדברים הללו אינן אסורים אלא מדברי סופרים^קג מכל מקום יש כאן זלזול יו"ט^קד יותר מהליכה ברגל חוץ לתחום ולא התירו לזלזל בכבוד יו"ט כדי להוסיף ולהרבות כבוד המת שהרי לויה זו אינה מעיקר צרכי המת ואינה אלא כדי להרבות בכבודו.

אבל אותן אנשים הצריכים להתעסק בעיקר צרכי קבורתו^קה אם יש להם צער לילך ברגל או שהוא טורח גדול^קו מותרין ביו"ט שני לילך בספינה או לרכוב על גבי בהמה שהרי יום זה כחול הוא לענין קבורת המת^קז ומכל מקום לא ירכבו בתוך העיר או כפר שיש בהן נכרים שלא יאמרו עליהן שמחללין יו"ט^קח:

יז אם נודע לבני עיר אחת ביו"ט שני שישראל מת מוטל על פני השדה בבזיון רחוק מכאן מהלך ארבעה או חמישה ימים מותרים בני העיר לצאת לדרך בו ביום כדי למהר קבורתו^קט אע"פ שאין מחללין יו"ט אלא בשביל מת שיקבר בו ביום^קי מכל מקום כיון שהוא מוטל על פני השדה יש לחוש שמא יאכלוהו כלבים קודם שיגיעו אנשי העיר לשם^קיא ולא יבא לידי קבורה כלל אבל אם המת הוא מוטל בבית המשתמר^קיב שבודאי יבא לידי קבורה אחר יו"ט אסורין לצאת ביו"ט חוץ לתחום כדי למהר קבורתו אחר יו"ט:

יח מי שמת בעיר שיש בה שכונת קברות לישראל וקודם מותו צוה שיוליכוהו לעיר אחרת לקברו שם אצל קברי אבותיו אע"פ שמצוה לקיים דברי המת^קיג ובפרט בדבר שהוא כבודו שיקבר אצל אבותיו מכל מקום אין זה כבודו לחלל יו"ט בחנם שהרי אם לא היה מצוה על ככה היה אסור להוליכו מעיר זו שיש בה קברי ישראל לעיר אחרת נמצא שצוואתו גורמת לחלל יו"ט בשבילו ואין זה כבודו לפיכך משהין אותו עד מוצאי יו"ט ומוליכים אותו לקברות אבותיו ואם יש לחוש שמא יסריח ויבא לידי בזיון מקברין אותו במקומו ביו"ט מיד^קיד כמ"ש ביו"ד בסי' שס"ג^קטו ע"ש:

יט תינוק שמת בתוך שלשים יום ללידתו^קטז אם גמרו שערו וצפרניו^קיז אע"פ שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו הרי הוא בחזקת בן קיימא ומקברים אותו ביו"ט ראשון ע"י נכרי וביו"ט שני ע"י ישראל לפי שרוב הנשים יולדות ולד של קיימא^קיח ומן הסתם כלו לו חדשיו.

במה דברים אמורים כשמת לאחר המילה^קיט או שהיא נקבה^קכ אבל תינוק שמת קודם מילתו אפילו מת ביו"ט שני של גליות אין לקברו בו ביום^קכא לפי שצריך להסיר ערלתו בצרור או באבן קודם שיקברוהו כמ"ש ביו"ד סי' רס"ג^קכב וביו"ט אסור להסיר הערלה^קכג לפי שדבר זה אינו מצרכי הקבורה וגם אינו בשביל כבוד התינוק כלל שנחלל יו"ט שני בשביל כך אלא הוא מטעם שנתבאר ביו"ד שם^קכד:

כ ואם לא גמרו שערו וצפרניו או שידוע שלא כלו לו חדשיו אין מקברין אותו^קכה אפילו ע"י נכרי אפילו הוא יו"ט שני של גליות אפילו היא נקבה דכל שהולד אינו בן קיימא אין שם בזיון כלל אם משהין אותו עד הערב^קכו:

כא אע"פ שיו"ט שני הוא כחול לענין עסקי המת אעפ"כ אין קרובים קורעים בגדיהם^קכז עד הערב לפי שדבר זה אינו מעסקי המת^קכח אלא חובת החיים היא^קכט:

כב כשמת בליל יו"ט שני משכימין למחר ומקברים אותו קודם תפלת שחרית^קל ואם אי אפשר להקדים כל כך או שמת איזו שעות על היום של יו"ט שני מקברין אותו בשעה שהש"ץ אומר פיוטים ושאר דברים^קלא שאין חובה על הכל לאמרם ולשומעם^קלב וטוב לקבץ מנין בשעת הקבורה^קלג ואם המת הוא אדם חשוב שצריכים רבים ללוותו יוציאוהו לבית הקברות אחר יציאה מבית הכנסת כדי שילווהו רבים וחוזרים המלוין לבתיהם לאכול סעודת יו"ט ואחר האכילה מקברים אותו כראוי^קלד עיין סי' תמ"ג^קלה הטעם לכל זה:

(דין צידוק הדין ביו"ט ראשון וביו"ט שני עיין ביו"ד סי' ת"א^קלו ולעיל סי' ת"כ^קלז):