או"ח סימן תקיא — הבערה ולהחם מים מותר ביום טוב

תקיא הבערה ולהחם מים מותר ביום טוב ובו ז' סעיפים:

א כבר נתבאר בסימן תצ"ה^א דמתוך שהותרה הבערה לצורך אכילה הותרה אפילו שלא לצורך אכילה ובלבד שיהא בה צורך יו"ט לפיכך^ב מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה ביו"ט^ג וכן מותר להחם מעט מים לרחוץ בהם^ד פניו ידיו ורגליו^ה ביו"ט אבל אסור להחם מים רבים כדי לרחוץ בהם כל גופו^ו.

וזה האיסור יש אומרים^ז שאינו אלא מדבריהם לפי שמן התורה מתוך שהותרו הבערה ובישול לצורך אכילה ושתיה הותרו לצורך רחיצת יו"ט לפיכך אף מדבריהם מותר לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מערב יו"ט^ח ואין חוששין אם נתיר לו לרחוץ בחמין ביו"ט שמא יחם מים ביו"ט כיון שאין איסור להחם מים ביו"ט אלא מדברי סופרים^ט אין גוזרין גזרה לגזרה^י במה דברים אמורים כשרוחץ חוץ למרחץ אבל בתוך המרחץ אסור לרחוץ בחמין^יא אפילו פניו ידיו ורגליו בלבד^יב וכ"ז^יג בחמין שהוחמו מערב יו"ט אבל כל גופו בבת אחת אסור אפילו להשתטף בחמין שהוחמו מערב יו"ט^יד.

וכן אסור לרחוץ כל גופו אפילו חוץ למרחץ בחמין שהוחמו ביו"ט^טו אפילו הוחמו לצורך שתיה^טז ואפילו אינו רוחץ כל גופו בבת אחת אלא רוחצו אבר אבר אסור^יז.

אבל תינוק שדרך לרחצו בכל יום מותר לרחוץ כל גופו בבת אחת אפילו בחמין שהוחמו ביו"ט^יח לצורך שתיה דכיון שהוא צרכו של תינוק לא גזרו עליו^יט אבל אסור להחם ביו"ט בשביל רחיצתו בלבד^כ כמו שאסור להחם בשביל רחיצת כל גופו של הגדול אלא אם כן הוא מחמם לצורך שתיה או לצורך הדחת כלי אוכל נפש דאז מותר לו להוסיף מים בקדרה בשביל רחיצת הקטן^כא והוא שיוסיף קודם שיתן הקדרה אצל האש^כב כמו שנתבאר בסימן תק"ג^כג עיין שם כל פרטי דין זה ועכשיו בזמן הזה שאף בחול פעמים שאין רוחצים את התינוק שנים או שלושה ימים אף ביו"ט אסור לרחוץ^כד כל גופו בחמין שהוחמו ביו"ט אפילו רוחצו אבר אבר^כה.

אבל יש חולקין על כל זה^כו ואומרים דמן התורה אסור להחם מים רבים בשביל רחיצת כל הגוף (אלא אם כן הוא מחמם כל המים ביחד בכלי אחד עם המים שרוחץ בהם פניו ידיו ורגליו^כז ועל דרך שנתבאר בסי תק"ג^כח) לפי שרחיצת כל הגוף אינה צורך כל נפש אלא למעונגים ומפונקים בלבד ולא התירה התורה אפילו המלאכה שלצורך אכילה אלא אם כן יש בה צורך כל נפש אבל אם אין בה צורך אלא למעונגים אסור לעשותה ביו"ט כמו שיתבאר^כט וכיון שיש בזה איסור של תורה^ל יש לאסור לרחוץ כל גופו ביו"ט אפילו חוץ למרחץ ואפילו בחמין שהוחמו מערב יו"ט^לא גזרה שמא יחם מים ביו"ט בשביל רחיצת כל גופו^לב ויעשה איסור מן התורה.

ולפי דבריהם אף תינוק שדרך לרחצו בכל יום אסור לרחצו אפילו בחמין שהוחמו מערב יו"ט כמו בשבת^לג וכמו שנתבאר בסי' של"א^לד גזרה שמא יחם ביו"ט בשבילו.

במה דברים אמורים לרחוץ כל גופו בבת אחת אבל לרחוץ כל גופו אבר אבר בחמים שהוחמו מערב יו"ט מותר אפילו לגדול^לה שכל אבר ואבר שהוא רוחץ הוא רוחץ בהיתר^לו דאין לגזור שמא יחם מים ביו"ט שהרי מותר להחם מים ביום טוב בשביל רחיצת אבר אחד ואין איסור אלא להחם בשביל רחיצת כל הגוף שאין צריך אלא למעונגים (אבל כל גופו בבת אחת אסור אפילו להשתטף בחמין^לז אפילו הוחמו מערב יו"ט).

ואף על פי שהעיקר כסברא הראשונה^לח בכל זה מכל מקום כבר נהגו במדינות אלו להחמיר כסברא האחרונה^לט ואין לשנות המנהג:

ב יש מי שאומר^מ שאין היתר לעשות מדורה להתחמם כנגדה ביו"ט אלא בשעה שהקור גדול כל כך עד שרוב בני אדם צריכים להתחמם כנגד המדורה אבל אם^מא אין הקור גדול כל כך^מב בענין שאין צריך למדורה רק מי שהוא אסטניס (פירוש איש מצונן^מג) או מעונג אין לעשות מדורה ולא להחם תנורי בתי החורף רק ע"י נכרי^מד כיון שמלאכה זו אינה צריכה לכל נפש אבל אין המנהג כדבריו^מה ואף לדבריו אם הקור גדול כל כך עד שהמאכלים השמנים שהוא רוצה לאכול יהיו נקרשים מחמת הקור אע"פ שאין הקור גדול כל כך שיהיו רוב בני אדם צריכים להתחמם מותר לו להחם בית החורף בשביל המאכלים שהרי הוא צורך אוכל נפש^מו:

ג מותר להניח בשר על גבי גחלים לצלותו^מז אע"פ שהשמנונית הנוטף מהבשר מכבה את הגחלים^מח וכיבוי זה אין בו צורך אוכל נפש ממש^מט שהרי אפשר לצלותו בשפוד^נ מכל מקום כיון שיש בו קצת צורך אוכל נפש שהרי הוא חפץ ומתאוה לאכול בענין זה^נא התירו לו חכמים כיון שאין כאן כיבוי גמור שהרי סופו מבעיר^נב:

ד וכן מותר לעשן פירות דהיינו שמפזר מיני בשמים על גבי גחלים^נג תחת הפירות^נד כדי שיקלטו טעם הבושם^נה ויהיו יותר טובים לאכילה^נו ואע"פ שהגחלים נכבים קצת בתחלת הנחת הבשמים עליהם וכיבוי זה אין בו צורך אוכל נפש ממש^נז שהרי הפירות ראויין לאכילה בלא עישון^נח מכל מקום כיון שהוא חפץ לאכול כך התירו לו חכמים כיון שאין כאן כיבוי גמור שהרי סופו מבעיר^נט:

ה במה דברים אמורים כשמפזר את הבשמים על גבי גחלים שהובערו כבר לצורך אוכל נפש^ס או לצורך שאר דברים שמותר להבעיר בשבילם ביו"ט אבל אסור להבעיר עצים^סא כדי לפזר מיני בשמים תחת הפירות על גבי גחלתן לפי שהנאה זו של טעם הבשמים אינה צריכה לכל נפש אלא להמעונגים ומפונקים בלבד^סב ולא התירה התורה לעשות שום מלאכה ממלאכות אוכל נפש אלא לדבר שהוא צריך לכל נפש שנאמר^סג אך אשר יאכל לכל נפש וגו':

ו ואפילו על גבי גחלים שהובערו כבר אין לפזר מיני בשמים כדי לגמר^סד את הבית או את הכלים^סה דכיון שאין כאן צורך אכילה כלל לא התירו אפילו הבערה מועטת שהבשמים מתבערים על הגחלים^סו ואע"פ שההבערה הותרה אפילו שלא לצורך אכילה מכל מקום לא הותרה אלא אם כן יש בה צורך יום טוב^סז וצורך זה הוא שוה לכל נפש^סח כמו שנתבאר^סט:

ז ואפילו לעשן פירות <(א)> אין היתר אלא כשמתכוין כדי שיקלטו הפירות טעם הבושם ויהיו יותר טובים לאכילה^ע אבל אסור לעשן פירות כדי שיקלטו ריח הבושם^עא ובאכילתו אותם יהנה מריחם הטוב לפי שאסור להוליד ריח ביו"ט^עב בדבר שלא היה בו ריח שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה^עג ואע"פ שכל המלאכות הותרו לצורך אכילה^עד מכל מקום הולדת ריח זה אין בו צורך אוכל נפש כל כך ואינו שוה לכל^עה ולא התירו לעשן אלא כשאינו מתכוין שיקלטו הפירות ריח הבושם אלא טעם הבושם ויהיו יותר טובים לאכילה ואע"פ שממילא נולד בהן ריח חדש מכל מקום כיון (שהעיקר) שהוא אינו מתכוין להוליד לא גזרו עליו^עו ולפיכך <(ב)> מותר להניח מיני בשמים על הבגד אם אינו מתכוין להוליד ריח בבגד^עז אבל אם הוא מתכוין לכך אסור^עח.

ואם כבר היה מונח מין בושם זה על בגד זה בענין שכבר נכנס ריח הבושם בבגד מותר להניח עליו ביו"ט עוד ממין בושם זה כדי להוסיף ריח בושם זה בבגד^עט אבל אסור להניח עליו מין בושם אחר שהרי הוא מוליד ריח חדש בבגד ביו"ט.

ושלא כדין עושין במקצת מקומות שנותנין שמן שמריח (שקורין שפיגנאר"ד) לתוך המים שהכהנים נוטלין מהם לידים לעלות לדוכן שהרי הם מתכוונים להוליד ריח חדש על ידי הכהנים ואע"פ ששופכין השמן לתוך המים מערב יו"ט מכל מקום ביו"ט כשהכהנים נוטלין ידיהן הן מולידין ריח חדש בידיהם והן נהנים מריח זה והוא נוח להם ומתכוונים לכך על כן יש למנוע מלעשות כן^פ: