או"ח סימן שצט — במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד

שצט במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד ובו ט"ו סעיפים:

א אין מודדים תחום העיר אלא בחבל^א של פשתן^ב של חמשים אמה לא פחות^ג מפני שהוא נמתח ביותר^ד כשהוא קצר ומאריך המדה^ה ללא צורך (וכן של שאר מינים נמתח ביותר) ולא ארוך יותר מפני שאינו נמתח כראוי שכובדו מכפילו ומתקצר באמצעיתו^ו ומקצר מדת התחום:

ב אם יש לפניו לסוף ע"ה אמה מהעיר נהר^ז שהוא רחב יותר מכ"ה אמה שאינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה כשימדוד בו מסוף חמשים מהעיר מקום שנסתיים החבל פעם אחת^ח כיצד יעשה לאחר שמדד נ' אמה מהעיר חוזר לאחוריו כ"ה אמה כדי שיהא החבל של נ' אמה נשלם עד הנהר^ט:

ג לא ימדוד אלא כנגד לבו^י שקבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין^יא:

ד וצריך למתוח החבל בכל כחו^יב מפני שהוא מכביד באמצעיתו^יג:

ה לא ימדוד אלא כנגד העיר אפילו אם יש הרים וגיאות כנגדה לא ילך מכנגדה לצדה שהוא ישר וימדוד שם ויחזור אח"כ כנגד העיר לפי מדה שמדד שם אלא ימדוד כנגד העיר^יד כדי להבליע ההרים וגיאות שכנגדה^טו או למודדה בדרך שיתבאר:

ו הגיע להר^טז אם הוא זקוף כל כך^יז שאם יורידו חוט המשקולת מראשו לא יתרחק מכנגדו^יח למטה בשיפולו ד' אמות^יט א"צ למדוד כלל הירידה והעליה אלא אם יש מישור בראשו מודדו ואם אין מישור בראשו אינו מודדו כלל אלא מדלגו לגמרי אף על פי שיכול להבליעו בחבל של נ' אמה^כ.

ואם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו ד' אמות ומתלקט י' טפחים מתוך יותר מד' אמות דהיינו שבהילוך יותר מד' אמות של שיפוע עולה י' טפחים בגובה^כא אז רואים אם אין משפתו אל שפתו אלא חמשים אמה ביושר^כב אם היו נוקבים אותו בשיפולו אצל שפתו והיו מודדים דרך הנקב^כג אזי צריך להבליעו בחבל של נ' אמה שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח חבל מזה לזה^כד.

ואם אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה^כה מודדו בחבל של ד' אמות^כו וכך יעשה אחד עומד ברגלי ההר למטה ואחד למעלה ממנו ברחוק ד' אמות ונותן התחתון את החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו^כז ועולה התחתון למקום שעומד העליון והעליון עולה ד' אמות ומודדים כבתחלה וכן יעשה עד שימדדו כל ההר^כח מב' צדדיו ונמצא מתמעט מדרונו בכל ד' אמות יותר מן חצי קומת אדם^כט כמו שמלבו ועד רגליו:

ז ואם הוא משופע יותר שמתלקט י' טפחים מתוך ד' אמות^ל כיון שאינו נוח תשמיש הליכתו^לא וטורח הוא לעלות ולמתוח חבל מעץ שבשפתו מזה לעץ שכנגדו אזי לא הטריחוהו חכמים בכך^לב אלא ישער באומד^לג כמה יהיה בחבל שימתחו עליו מעץ לעץ אם היו מעמידים אותם בשפתיו מזה ומזה^לד והולך לו למדוד להלן להשלים מדת תחומו.

ואם שיער בדעתו שיהיה בו יותר מנ' אמה כיון שאם לא היה משופע כל כך היה צריך למדוד כל שיפועו בחבל של ד' אמות גם כשהוא משופע כל כך לא הקילו בזה לשער באומד דעתו כמה יהיה בחבל המתוח אלא צריך למדוד כולו בחבל של ד' אמות^לה:

ח וכל זה בהר וכן בכותל בין שהוא זקוף בין שנפל ונעשה כהר^לו אבל אם הגיע לגיא אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה צריך להבליעו^לז ולא לשער באומד דעתו אפילו מתלקט עשרה מתוך ד' אמות לפי שבקל יכול להבליעו שאחד יעמוד מכאן ואחד מכאן ואין צריך להעמיד עצים כלל^לח ומטעם זה אפילו אם אין חוט המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ד' אמות צריך להבליעו^לט.

אבל אם אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה אם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו ד' אמות מודדו כולו בחבל של ד' אמות כמו בהר^מ.

והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפים אבל אם הוא עמוק יותר מאלפים^מא מודד הירידה והעליה של כל השיפוע מדידה יפה כמו קרקע חלקה^מב אפילו אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה^מג.

ואם אין החוט מתרחק מכנגדו ד' אמות אינו מודד כלל השיפוע של ירידה ועליה אלא המישור של מטה בלבד^מד אם אינו יכול להבליעו ואפילו אם עמוק יותר מאלפים^מה:

ט הגיע להר^מו או לגיא^מז וכל מה שממנו כנגד העיר הוא רחב מחמשים אמה שאינו יכול להבליעו^מח ומן הצד הוא מתקצר והולך כגון שהוא במזרח העיר וכל אורך מזרח אינו יכול להבליעו אם יכול להבליעו בתוך אלפים של צד צפון או דרום ילך לשם ויבליעו כיון שהוא עדיין בתוך התחום של צד העיר^מט ויחזור אח"כ כנגד העיר לפי מדה שמדד שם אבל אם אינו יכול להבליעו בתוך אלפים של צד העיר לא יתרחק יותר להבליעו^נ גזרה שמא יאמרו הרואים שמדת תחומין באה לכאן^נא:

י אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע^נב:

יא היו לנו תחומי שבת מוחזקין ובא מומחה ומדד ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום^נג מהם שומעים לו אף בתחום שריבה אע"פ שהוא להקל^נד לפי שתולין לומר שהראשונים לא מתחו החבל כל צרכו שצריך למתחו בכל כחו^נה:

יב מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתירה על שכנגדה במזרחית דרומית מותח החוט של סימן התחום מזו לזו^נו באלכסון^נז ואין אומרים שטעה באחת מהן אלא תולין שזו שנתקצרה הוא מחמת הרים וגיאות שיש שם והוצרך למודדן בענין שנתקצר התחום^נח ויש אומרים^נט שתולין בטעותו והולכין להקל לומר שטעה בזו שנתקצרה אצלו ומוציאין אותה להלאה עד כנגד הארוכה (והעיקר כסברא הראשונה^ס):

יג אם באו ב' מומחים ומדדו את התחום אחד ריבה ואחד מיעט שומעין למרבה להקל בדברי סופרים^סא ובלבד שלא ירבה יותר ממדת אלכסונה^סב של קרן העיר^סג כיצד בעת שירבה זה נאמר שמא הא' מקרן אלכסון של עיר מדד האלפים ג"כ באלכסון וכן מקרן שכנגדה ונמצא כשמותחים חוט מסוף תחום שמקרן זו לסוף תחום שמקרן זו יהיה בין חוט זה לעיר פחות מאלפים והאחרון מדד כהלכה מצלע העיר ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר משיעור זה ולפיכך אם ריבה האחרון יותר משיעור זה אין שומעים לו^סד.

ושיעור זה הוא שיעור עודף שיש בצלע ארוך אלפים על צלע מרובע שאלכסונו הוא אלפים שהרי מן העיר עד החוט המתוח מסוף האלפים שבאלכסון הוא צלע מרובע שאלכסונו אלפים ושיעור צלע זו הוא אלף ותכ"ח אמה^סה בקירוב לפי החשבון של חכמי התלמוד שהוא בקירוב ולא בצמצום^סו בכל אלכסון שהוא עודף על צלעות ריבועו ב' חומשין מאורך הצלע^סז ונמצא שמאלף ותכ"ח עודף אלכסונו אלפים ותתנ"ו חומשין שהם תקע"ב אמה פחות ד' חומשים תנם על אלף ותכ"ח יהיו אלפים אמה פחות ד' חומשים^סח אבל לפי חשבון חכמי המדות שדקדקו וצמצמו החשבון בכל אלכסון יהיה עודף זה תקפ"ה אמה בקירוב^סט:

יד עושין התחומין סביב העיר כטבלא מרובעת^ע דהיינו שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפים אמה לחוץ וכן לצפון ואחר כך רואים כאלו היתה טבלא מרובעת אלפים על אלפים בקרן למלאותה ונמצא התחום בקרן אלפים ואלכסון שהם אלפים ות"ת וכן יעשה בשאר הקרנות אבל לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים באלכסון וכן בקרן שכנגדה ויתן החוט מזו לזו שא"כ מפסיד הת"ת שבקרן וגם לא יהיה התחום כנגד העיר אלא אלף ותכ"ח^עא ולפי חשבון חכמי המדות אלף ותט"ו^עב:

טו אפילו עבד ושפחה^עג כנענים שקבלו עליהם מצות^עד שהאשה חייבת בהן^עה נאמנים לומר עד כאן תחום שבת שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל^עו.

אבל קטן אינו נאמן בעודו קטן^עז אבל נאמן הגדול לומר^עח זכור אני^עט שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן וסומכים על עדותו: