או"ח סימן ת — מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו
א
ת מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו ובו סעיף אחד:
א מי שהיה בא בדרך ליכנס לעירא וישב בדרך לנוח וחשכה לו ולא ידע שהוא בתחום העיר ואח"כ מצא עצמו בתחומהב קנה שביתה בעיר ונכנס לתוכה בשבת ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוחג ואע"פ שנתכוין לקנות שביתה במקומו כיון שאלו היה יודע שהעיר בתוך תחומו לא היה חפץ לקנות שביתה אלא עם בני העיר הרי הוא כאלו קנה שביתה עמהםד.
אבל אם לא היה בדעתו כלל ליכנס לעיר זו קנה שביתה במקומו ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם כלים אלפים ממקום שביתתו בחצי העיר אינו מהלך בעיר יותר מחציהה ואם כלים בסוף העיר כל העיר נחשבת לו כד' אמותו כמו שיתבאר בסי' ת"חז.
ואפילו אם מבעוד יום היה בדעתו ליכנס לעיר זו ובין השמשות אמר בפירוש שביתתי במקומיח הרי עקר שביתתו מאנשי העיר וקנה שביתה במקומוט:
הערות (9)
- א. משנה מה , א כרבי יהודה . טור ושו"ע.
- ב. רש"י שם ד"ה מי שישב. טור ושו"ע.
- ג. טור ושו"ע.
- ד. ב"י . לבוש. וראה גם רש"י במשנה שם ד"ה בלא מתכוין.
- ה. ב"י ד"ה ומדברי הרמב"ם, ממשמעות ה רמב"ם הל' שבת פכ"ז ה"י ו מ"מ שם. שו"ע.
- ו. מ"א ס"ק א.
- ז. סעיף זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שו"ע שם ס"א. לקמן סי' תד סוף ס"ג.
- ח. מ"א ס"ק ב.
- ט. רשב"א בעבודת הקדש שער ה ס"ה. מ"מ שם בשם הראב"ד. רמ"א.