או"ח סימן שפה — דין צדוקי ומומר בעירוב

שפה דין צדוקי ומומר בעירוב ובו ד' סעיפים:

א הצדוקים הם כישראל ומבטלים רשות^א ואין צריך לשכור מהם כדי להרחיק דירתו מהם הואיל והם שומרי שבת^ב ואינם עובדים אלילים אבל עירוב שלהם אינו מועיל כיון שאינם מודים בעירוב^ג:

ב כותי הרי הוא כשאר נכרים ואין לו תקנה אלא בשכירות^ד:

ג ישראל מומר לע"ז^ה או לחלל שבתות בפרהסיא^ו אפילו אינו מחללו אלא באיסורי דברי סופרים^ז הרי הוא כנכרי לכל דבריו^ח וצריך לשכור ממנו ואינו דומה לצדוקי שהם מחללים ג"כ באיסורי דברי סופרים בפרהסיא לפי שהצדוקים אנוסים הם שמעשה אבותיהם בידיהם^ט ואם אינו מחללו אלא בצנעא^י אפילו מחללו באיסורי תורה הרי הוא כישראל לכל דבריו ומבטל רשות^יא (או מערב).

ואינו נקרא מומר לחלל שבתות בפרהסיא אלא כשרגיל בכך ואינו נזהר כלל אבל לא כשחיללו פעם באקראי בעלמא כשהיה דחוק לפי שעה^יב:

ד ישראל שהמיר ויש לו בית בשכונת היהודים שעירבו לכל השנה וגם הוא עירב עמהם אם אין לו פתח אחרת כלל אלא לשכונה זו הרי הוא אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר עד שישכיר שכבר נתבטל עירובו כשהמיר לע"ז^יג אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת הנכרים אפילו הוא פתח קטן וצר (שאינו רגיל בו לעולם ואפילו אינו פתח גמור אלא חלון ד' על ד'^יד) אינו אוסר עליהם^טו (לפי שבאותו פתח או חלון הפתוחים לשכונת הנכרים הוא חפץ בהם יותר מבפתח הגדול שלשכונת היהודים כיון שהמיר לדתם ונעשה פתח זה כאלו אינו רגיל לילך בו כלל לשכונת היהודים ואינו אוסר עליהם אע"פ שמכניס ומוציא דרך עליהם גמלים וקרונות כל היום כולו כמו שיתבאר בסי' שפ"ט):