או"ח סימן שס — דין היקף מחיצות לשבת

שס דין היקף מחיצות לשבת ובו ח' סעיפים:

א יחיד ששבת בבקעה^א והקיף מחיצות גרועות^ב כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי על דרך שיתבאר בסי' שס"ב^ג שהן מועילות לעשותה רשות היחיד גמורה מן התורה אפילו יש בו כמה מילין והזורק לתוכו מרשות הרבים חייב אף על פי כן מדברי סופרים אין מועילות להתיר הטלטול בתוכן ומתוכן לרשות היחיד גמורה אלא כשאין בתוכן רק בית סאתים^ד ואז מותר אפילו עשה כן בישוב^ה אף על פי שאפשר לו לעשות מחיצות גמורות^ו אבל אם יש בתוכן יותר מבית סאתים אין מטלטלין בתוכן אלא בד' אמות כמו בכרמלית אבל המקיף במחיצות גמורות מותר לטלטל בתוכן אפילו יש בתוכן יותר מבית סאתים^ז ואינן כקרפף שלא הוקף לדירה שהרי הקיפן לדור בהן בשבת^ח:

ב אבל שיירא^ט שחנתה בבקעה והקיפוה מחיצות גרועות אפילו הוא היקף גדול מאד מטלטלים בכולו שמתוך שהם רבים התירו להם^י לטלטל כל צרכם ואין רבים פחותים משלש^יא ובלבד שלא יקיפו יותר מדאי מכדי צרכם שלא ישאר בית סאתים פנוי^יב שא"צ להם לתשמיש כליהם^יג ובהמתם^יד אבל אם נשאר בית סאתים פנוי אין מטלטלין בכל המוקף^טו אלא בד' אמות שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור דהיינו לבית סאתים הפנוי.

במה דברים אמורים כשהקיפו יותר על שש סאין אבל אם לא הקיפו יתר על שש אף על פי שנשאר בית סאתים להם פנוי שא"צ להם אלא ד' סאין מותר כיון שהם שלשה ולכל אחד יש לו סאתים^טז ויש חולקין^יז ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל^יח:

ג אבל שנים שחנו בבקעה דינם כיחיד^יט ואין לשניהם יחד אלא בית סאתים בלבד אף על פי שהן צריכים ליותר^כ.

ואם יש עמהם נכרי אינו מצטרף עמהם להיות שיירא^כא ויש אומרים^כב שהוא הדין לקטן:

ד היו שלשה והקיפו כל צרכם יותר מבית סאתים ומת אחד מהן בשבת מותרים כל השבת כולה^כג כיון שנכנסה שבת בהיתר^כד והואיל והותרה הותרה^כה.

היו שנים והקיפוה יותר מבית סאתים וניתוספו עליהם בשבת אסורים^כו כיון שנכנסה שבת באיסור^כז שהשבת גורמת:

ה היו שלשה והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה לדור בהם בשבת^כח ועירבו יחד^כט אם החיצונים רחבים והאמצעי קצר שנמצא האמצעי פרוץ במילואו להחיצונים והחיצונים אינם פרוצים במילואם לאמצעי אלא יש להם גיפופים עודפים עליו מכאן ומכאן הרי דיורי החיצונים מושלים באמצעי^ל דהיינו שאנו רואים כאלו הם גם כן דרים בתוכו והרי יש שלשה ביחד שהרי אין מחיצה לחצוץ בינו לבינם כיון שנפרץ להם במילואו והרי הוא כקרן זויות להם שאינו חולק רשות לעצמו ולפיכך מותרים לטלטל באמצעי אפילו הוא גדול הרבה כיון שנעשו בו שיירא ואף בחיצונים מותרים לטלטל^לא לפי שהם נחשבים כחצר להאמצעי^לב שהוא בית דירה להם שנעשו בו שיירא ויש אומרים^לג שהחיצונים אינם מותרים אלא עד סאתים שהרי הם אינם רשות אחת זה עם זה מפני גיפופיהם המפסיקין ביניהם ואם היקף אחד מהם יותר מסאתים גם האמצעי אסור שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור^לד אבל החיצון השני שאין בו אלא סאתים מותר^לה ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:

ו ואם האמצעי רחב מהחיצונים שנמצאו החיצונים פרוצים במילואם לאמצעי והאמצעי יש לו גיפופים עודפים עליהם מכאן ומכאן אם יחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנין לכל אחד אלא בית סאתים שהרי דיורי החיצונים אינם באמצעי כיון שהוא אינו פרוץ במילואו אלא האמצעי הוא בכל אחד מהם שהם פרוצים לו במילואם ונמצא שאין בכל אחד מהם אלא שנים הוא והאמצעי שהחיצונים אינם מצטרפין זה עם זה מפני גיפופים האמצעי המפסיקין ביניהם^לו ואם אחד מהחיצונים יותר מבית סאתים הוא לבדו אסור והאמצעי אינו נאסר כיון שיש לו גיפופין המפסיקין^לז ואין צריך לומר החיצון השני.

ובלבד שלא תהא הפרצה שבין אמצעי לחיצונים יתירה מעשר אמות שהיא פרצה אוסרת^לח כמ"ש בסי' שס"ב^לט.

אבל אם האמצעי יותר מבית סאתים גם החיצונים אסורים כיון שהם פרוצים לו במילואם^מ.

אבל אם יחיד בכל אחד מהחיצונים ושנים באמצעי או שנים בכל אחד מהחיצונים ויחיד באמצעי נותנים לשנים החיצונים כל צרכן שאנו רואים כאלו דיורי האמצעי הם בכל אחד מהם והרי הם שלשה ביחד בכל אחד מהם^מא וגם באמצעי מותרים כל צרכן לפי שהוא נחשב כחצר לחיצונים^מב לפי סברא הראשונה שנתבאר^מג:

ז וכל זה כששני כותלי אורך הקרפף הקצר הפרוץ במילואו הם בולטים ונכנסים לתוך חלל הרחב^מד שאם לא כן אין זו פירצה במילואה שאינו נקראת פרצה במילואה אלא אם כן נפרץ כל כותל רחבו של קרפף או חצר או בית אבל אם היה כותל הרוחב ארוך מחלל הרוחב ובולט טפח לכאן וטפח לכאן ונפרץ כמדת החלל ונשתייר ממנו הפס טפח שמכאן ופס טפח שמכאן^מה אף שאין הפסין בולטין לצד הפנים לתוך החלל שבין כתלי אורך אלא לצד חוץ אין זו פרצה במילואה הואיל ונשתיירו גיפופים קטנים מהכותל הנפרץ ואף שגיפופים אלו אינן נראין למי שעומד בפנים בתוך הקרפף או החצר או הבית הנפרץ במילואו כיון שהם נראים למי שעומד בחוץ נדונין משום פסין לפרצה^מו כמו שהלחי הנראה מבחוץ ולא מבפנים נידון משום לחי למבוי כמו שיתבאר בסי' שס"ג^מז ואם כן גם כן כאן הרי העומד חוץ לקרפף הקצר דהיינו בתוך קרפף הרחב נראין לו אלו גיפופים הרחבים העודפים מכאן ומכאן לפרצה כאלו הם שיורין וגיפופין מכותל הרוחב של הקצר ולא נפרץ אלא באמצעו בלבד^מח מה שאין כן כשכתלי ארכו של הקצר בולטים ונכנסים לתוך החלל הרחב^מט אזי ניכר ונראה שהגיפופים הללו אינם מכותל רחבו של הקצר^נ.

והוא שראשי כתלים אלו הבולטים שמה הם מופלגים שם ג' טפחים ברוחב מן כתלי אורך קרפף הרחב שבצדם^נא כגון שגיפופים אלו יש באורך כל אחד מהם ג' טפחים אבל אם אינם מופלגים מהם ג' טפחים הרי הם כלבדים וסניפים שם לצד כתלי אורך הרחב והאויר שביניהם הוא כסתום ונמצא שיש שם גיפופים לקרפף הקצר דהיינו מראשי כתלי ארכו עד כתלי אורך הרחב שהם פחות מג' טפחים מכאן ופחות מג' טפחים מכאן ואין כאן פרצה במילואה^נב:

ח וכל שאין שם פרצה במילואה הרי כל אחד ואחד רשות לעצמו ואין נותנים להם בכל אחד מהם אלא בית סאתים^נג ואם יש באחד מהם יותר מבית סאתים הוא לבדו אסור והשאר מותרים כיון שאינם פרוצים זה לזה במילואם ואין בפרצה יותר מעשר^נד: