שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים חלק ב הלכות עירובין

או"ח סימן שנו — דין אמת המים העוברת בחצר

א

שנו דין אמת המים העוברת בחצר ובו ד' סעיפים:

א אמת המים העוברת בחצרא עמוקה י' טפחים ורחבה ד'ב אין ממלאים הימנה אלא אם כן עשה עליה לרחבה מחיצה גבוה י' בכניסתה וביציאתהג ויהיה טפח ממנה משוקע במים ואם היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המיםד כדי לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפניםה לפי שכיון שהאמה אינה מתעכבת בחצר אלא עוברת מצד לצד אינה בטלה לגבי החצר וחולקת רשות לעצמהו הואיל והיא עמוקה עשרה ורחבה ד' שזהו שיעור חילוק רשויות זו מזוז וכיון שאינה בטילה לחצר הרי היא כרמלית בחצר כמו שהיא כרמלית קודם כניסתה לחצר ואחר יציאתה ממנהח ולכן צריך לעשות לה מחיצות המפסיקות בין המים שבחצר להמים שבחוץט.

ואע"פ שאעפ"כ הם מחוברים תחת המחיצה או על גבה אין בכך כלוםי שהקילו חכמים במים להיות מחיצה תלויה מועלת בהם משום גוד אחיתיא כמו שנתבאר בסימן שנ"היב ומכל מקום כותל החצר שעובר שם עליהם אינו מועיל כלום אף אם היה משוקע במים טפחיג לפי שלא הקילו במים אלא במחיצה הנעשית לשם המיםיד כדי להתיר הטלטול בהםטו כמו שנתבאר שם:

הערות (15)
  1. א. משנה עירובין שם פז, א. טור ושו"ע ס"א.
  2. ב. ברייתא שם. טור ושו"ע שם.
  3. ג. משנה שם. טור ושו"ע שם.
  4. ד. רי"ף שם. רא"ש עירובין פ"ח ס"ח (שצ"ל כמו בבור דלקמן סי' שעו ס"א). רמב"ם הל' שבת פט"ו הי"ג. טור ושו"ע שם.
  5. ה. רש"י שם ד"ה עשו לה בכניסה. רא"ש שם. ב"י ד"ה אמת המים. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק ג.
  6. ו. ראב"ד הל' שבת פט"ו הי"ב. ריטב"א עירובין יב, ב ד"ה והא דפרקין. מ"א וט"ז ס"ק ד. ב"י בסוף הסימן. משא"כ בלשון ים דלקמן ס"ד.
  7. ז. רש"י שם פז, א ד"ה שלא היתה. ט"ז ומ"א ס"ק א.
  8. ח. ראה לעיל סי' שמה קו"א ס"ק ב, דהיינו גם אם מחוץ לחצר מחיצותיה גבוהות י'.
  9. ט. ט"ז שם וס"ק ד. מ"א ס"ק ג. וכדלעיל סי' שנה ס"י וש"נ.
  10. י. ראה גם לקמן סי' שעו ס"א. סי' תב ס"א.
  11. יא. רש"י פו, א ד"ה בין מתוך אוגנו (לענין בור דלקמן סי' שעו ס"א, כשאין המחיצה נוגעת במים). רא"ש עירובין פ"ח סוף ס"ז בשם ר"ח (גם כשהמחיצה שקועה במים טפח רק שאינה מגעת עד הקרקע).
  12. יב. סעיף א וסעיף י.
  13. יג. פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ב.
  14. יד. רש"י שם ד"ה עשו לה. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק ב.
  15. טו. רש"י שם פח, א ד"ה גלויי. עירובין טז, א ד"ה בין מתוך. וראה גם לעיל סי' שנה ס"י.

ב

ב אבל בחצר עצמה מותר לטלטל אפילו לא עשה מחיצות לאמה שבתוכה והרי האמה היא כרמלית אף על פי כן אינה אוסרת את החצר אע"פ שהן פרוצות זו לזו במילואן ואין ביניהן מחיצה לפי שחפירת האמה עצמה נעשית מחיצה בין המים שבה ובין החצר שהרי היא עמוקה עשרה וכל חריץ שהוא עמוק עשרה נדון משום מחיצהטז ואפילו אם אינה עמוקה עשרה בשפתה אלא בשיפוע אם השיפוע מתלקט עומק עשרה מתוך ד' אמות נידון משום מחיצה אבל אם מתלקט כן מתוך יותר מד' אמות אינה נידון כמחיצהיז כמ"ש בסימן שמ"היח וכשהוא נדון משום מחיצה לחצר מותר לטלטל בה אפילו נפרץ כותל החצר ברוחב האמה בכניסתה וביציאתה ופרצה זו היא יותר מי' אמות שהיא אוסרת את החצר אם לא חפירת האמה שבה שנידונה לה כמחיצה והרי יש לה ד' מחיצות מצד האמה מכאן וד' מחיצות מצד האמה מכאןיט:

הערות (4)
  1. טז. ראב"ד הל' שבת פט"ו הי"ב. מ"א ס"ק ב.
  2. יז. מ"[א] שם.
  3. יח. סעיפים ב; טו; יט.
  4. יט. מ"א שם ממשמעות הראב"ד שם.

ג

ג אם התחיל לעשות המחיצה אצל השפה מכל צד לרוחב האמה ולא חיבר אותה באמצעכ רחבה והניח מקום פנוי באמצעית המחיצה של כניסה ויציאה כדי שיהיו המים נכנסים ויוצאים דרך שםכא אם אין שם ביניהם ג' טפחים מותר משום לבוד ואם יש ביניהם ג' טפחים אסור ואם הנקבים שהאמה נכנסת ויוצאת בהם אינם רחבים ג' טפחים אפילו מחיצה א"צ שהרי הם כסתומים לגמרי משום לבודכב:

הערות (3)
  1. כ. רבינא עירובין פז, ב. רש"י שם ד"ה אפומה. טור ושו"ע ס"א.
  2. כא. ב"ח ד"ה ומ"ש ואם התחיל. ט"ז ס"ק ג.
  3. כב. ריטב"א עירובין פז, א ד"ה אמת. רמ"א ס"א.

ד

ד חצר שנפרצה ולשון ים עובר על הפרצהכג אם לא נפרצה במילואהכד ואין בפרצה יותר מעשר אמות שפרצה זו אינה אוסרת החצר מלטלטל בה מפני שהיא לה כפתחכה כמ"ש בסי' שס"בכו מותר למלאת מהלשון שנכנס בה ולהכניס המים לבית ואע"פ שעמקו עשרה ורחבו ד' אינו חולק רשות לעצמו שכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הרי הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותו ואינו נאסר מחמת שפרוץ לים שהוא כרמליתכז.

אבל אם נפרצה במילואה או שיש בפירצה יותר מעשרה אסור למלאת ממנו לחצר כיון שאין מחיצה על גביו בינו לבין המים שבחוץ שהרי שם נפרצה החצר במילואה או יותר מעשרכח וצריך להזהיר לרבים שנכשלים בזה במקומות שנהר מהלך סמוך לחצרותכט.

אבל בחצר עצמה מותר לטלטל אם הלשון הוא עמוק עשרהל מתוך ד' אמותלא שהוא נחשב למחיצה וכגון שהוא רחוק משפת הים או שגידודיו גבוהים ביותר בענין שאין לחוש בו שמא יעלה הים שירטון ויתמעט עמקו מעשרה ויטלטלו בחצר כבתחלהלב כמ"ש בסי' שס"גלג.

ואם במקום שנפרץ כותל החצר נשארו שם למטה גידודין גבוהים עשרה והמים מכסים אותם מותר למלאת ממנו מים לחצר אבל אסור להכניסם לביתלד אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה על המים מפני שהגידודים המכוסים במים חשובים מחיצה לגבי החצר אבל לא לגבי הביתלה לפי שבחצר פעמים שהם ניכרים ונראים כשהמים שוקעים אבל בבית אין ניכרים ונראים לעולםלו ולכן אסור לטלטל שום דבר מחצר לביתלז אם אין הלשון עמוק עשרה:

הערות (15)
  1. כג. ברייתא שם יב , א. טור ושו"ע ס"ב.
  2. כד. רש"י שם ד"ה שנכנס. טור ושו"ע שם.
  3. כה. משנה עירובין טו, ב. לבוש ס"ב.
  4. כו. סעיף יח.
  5. כז. ראב"ד הל' שבת פט"ו הי"ב. ריטב"א עירובין יב, ב ד"ה והא דפרקין. ב"י בסוף הסימן. מ"א וט"ז ס"ק ד.
  6. כח. ראב"ד שם. מ"א ס"ק ו.
  7. כט. ט"ז סוף ס"ק ד.
  8. ל. ר"ת ב תוס' עירובין שם ד"ה הכא. רא"ש עירובין פ"א סט"ז בשם רשב"ם. מ"א שם. וראה לקמן סי' שסג סמ"ד דמועיל רק למחיצה רביעית.
  9. לא. כדלעיל ס"ב.
  10. לב. תוס' שם. מ"א שם.
  11. לג. סעיף לה.
  12. לד. גמרא שם יב, רע"ב. לפירוש רש"י שם ד"ה דאית. ולפי דעת התוס' והרא"ש שם. טור ושו"ע שם.
  13. לה. לבוש ס"ב.
  14. לו. רא"ש שם. מ"א ס"ק ה.
  15. לז. תוס' ו רא"ש שם.