או"ח סימן שנה — דיני גזוזטרא ובית הכסא

שנה דיני גזוזטרא ובית הכסא ובו י"ז סעיפים:

א גזוזטרא שהיא למעלה מן המים^א וחלון פתוח לה מן הבית שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה מחיצות^ב כמ"ש בסי' שמ"ה^ג אסור למלאות ממנה מים לפי שהמים הם כרמלית אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוהה י' טפחים^ד כל סביבה^ה והוא ממלא בנקב החקוק באמצעיתה שאז מותר משום גוד אחית^ו דהיינו שאנו רואים המחיצות שסביבה כאלו נמשכו למטה עד התהום^ז ונמצאו המים שתחתיה מוקפים מחיצות ורשות היחיד הם או יעשה המחיצה סביב הנקב והוא שיהא בנקב ד' על ד'^ח שכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה^ט ואין חילוק בין אם יעשה לה מחיצה זו למטה מחובר לה תחת כל סביבה או מחובר תחת סביבות הנקב ובין אם יעשנה על גבה מלמעלה בענין זה^י ובלבד שיעשנה בשביל כך כדי להתיר מילוי המים אבל אם עשאה לצורך אחר אין אומרים בה גוד אחית^יא מטעם שיתבאר^יב.

וכיון שעשה לה מחיצה מותר גם לשפוך ממנה^יג דרך הנקב שבה אע"פ שהשופכין הולכים לחוץ להלאה מכנגד המחיצה^יד כיון שאינו מתכוין לכך^טו:

ב וכן ההולך בספינה^טז שהיא עמוקה עשרה ורחבה ד' שהיא רשות היחיד^יז אינו יכול למלאות מהמים או הנהר שהוא כרמלית אלא אם כן יעשה דף ד' על ד' ועושה בו נקב וממלא דרך שם ואינו צריך לעשות מחיצה סביבו^יח אלא אנו אומרים גוד אחית דהיינו שאנו רואים צדדי הדף כאלו נמשכו וירדו למטה עד התהום^יט ונמצאו המים שתחתיו מוקפים מחיצה שהקילו בספינה יותר מבגזוזטרא שבבית מפני שאינו יכול לעשות בספינה מה שיכול לעשות בבית:

ג במה דברים אמורים כשדופני הספינה אינם גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ אלא בתוכה בלבד היא עמוקה עשרה^כ אבל אם הם גבוהים י' טפחים מעל המים שנמצא כשממלא דרך מעלה מהדפנות הולך הדלי דרך מעלה מעשרה מעל המים שהוא אויר מקום פטור אין צריך לעשות דף ד'^כא אלא די בזיז כל שהוא להיכר בעלמא שלא יבא לטלטל מרשות היחיד לכרמלית שלא בדרך אויר מקום פטור^כב ולפיכך אין צריך לעשות נקב בזיז למלאות דרך שם^כג אלא יכול למלאות בכל הספינה ע"י היכר זיז שעשה במקום אחד מהספינה^כד.

ואפילו האוסרים לטלטל מרשות היחיד לכרמלית אפילו דרך הנחה במקום פטור בינתיים כמ"ש בסי' שמ"ו^כה כאן שיש זיז כל שהוא להיכר מודים שמותר שהרי טעם האיסור אינו אלא משום שמא יבא לטלטל שלא בדרך מקום פטור בינתיים כמ"ש שם וכאן הרי יש לו היכר בזיז כל שהוא^כו.

(ולדברי האומרים^כז שמותר לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך הנחה במקום פטור אבל לא דרך אויר מקום פטור אין היכר זיז מועיל למעלה מעשרה כמו שאינו מועיל למטה מי' טפחים ולכן צריך לעשות כאן בתחלה הנחה להדלי על הזיז שהוא מקום פטור ואח"כ ישלשלנו למים וכן בהחזרתו^כח):

ד וכל זה למלאות מהים לספינה אבל לשפוך שופכין מהספינה לים^כט או לזרוק ממנה עצמות וקליפין^ל אין צריך לא דף ולא זיז אפילו אם דופני הספינה אינם גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ^לא אלא שופכן או זורקן על חודי דופני הספינה מלמעלה ששם הוא אויר רשות היחיד כמו שנתבאר בסי' שמ"ה^לב שמחיצות של רשות היחיד על גביהן רשות היחיד ומשם הם יורדים דרך דפנותיה לים ואף על פי שאין נחים כלל על הדופן אלא יורדים מיד לים ולכך הוא מתכוין^לג מכל מקום כיון שאינו שופכן וזורקן בידיו לים אלא לדופן ומכחו הם באים לים וכחו בכרמלית לא גזרו^לד.

אבל אם (אינו) רוצה לשפוך על הדופן ממש אלא מרחוק קצת לתוך הים ממש צריך ג"כ היכר זיז^לה או דף ד' על ד' נקוב וישפוך דרך הנקב^לו ע"ד שנתבאר במילוי:

ה וכל זה כשדופני הספינה הם גבוהים י' טפחים שאז היא רשות היחיד אבל אם אינן גבוהים עשרה כרמלית היא^לז אע"פ שהיא כלי ומותר למלאות לשפוך ממנה לים בכל ענין בלא דף ובלא זיז שהרי מותר לטלטל מכרמלית לכרמלית^לח ולא אמרו^לט שאין כרמלית בכלים אלא בכלי העומד ברשות הרבים שהוא בטל לרשות הרבים ונעשה כמוה אבל כשעומד בכרמלית כרמלית הוא^מ:

ו לפיכך יש ליזהר שלא לטלטל בתוכה יותר מד' אמות כדין כרמלית^מא ואם יש בית בספינה אסור להוציא מהבית לספינה^מב:

ז וכן ספינות קטנות <(א)> שמתקצרות למטה עד כחודו של סכין והקצר שלהן גבוה ג' טפחים שאין רוחב ד' טפחים למטה בעוד שלא הגביהו ג' טפחים מקרקעיתו אין מטלטלים בתוכו יותר מד' אמות אפילו יש במחיצותיה גובה י' טפחים ממקום שהרחיבו ד' ולמעלה שכיון שבמקום הקצר אין לה מחיצות כלל שכל מחיצה העשויה לחלל פחות מד' טפחים אינה מחיצה כמ"ש למעלה^מג א"כ ממקום שהרחיבו (המחיצות) ד' טפחים ולמעלה הן כמחיצות התלויות באויר שאין להם דין מחיצה^מד ואין אומרים בהן גוד אחית אלא אם כן נעשו להתיר טלטול במים^מה כמו שיתבאר^מו.

אבל אם עד שלא הגביהו ג' הרחיבו ד' הרי הן כמו שקרקעיתן עולה עד כאן ומחיצותיהן מחיצות^מז וכן אם מילא קנים בקרקעיתן עד מקום רחבן הרי הן מחיצות כשרות (למעלה^מח) אם יש בהן י' משם ולמעלה^מט:

ח ב' ספינות סמוכות זו לזו^נ שאין ביניהם ד' טפחים^נא כשיעור כרמלית^נב מטלטלין מזו לזו.

ואם הם של ב' בני אדם אין מטלטלין מזו לזו אלא אם כן עירבו יחד^נג ואין העירוב מועיל אלא אם כן הן קשורות זו בזו^נד שאם אינן קשורות זו בזו הרי הן יכולות לנוד ולהתפרד זו מזו ותהא כרמלית מפסקת ביניהם ואין זה עירוב רשויות^נה.

ואם היו קשורות ונפסקו בשבת בטל העירוב ואין אומרים בזה שבת כיון שהותרה הותרה^נו עיין סי' (שמ"ט) [שס"ב^נז]:

ט ואם דופני הספינה גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ מותר לטלטל מזו לזו אפילו מופלגות זו מזו הרבה שהרי הוא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מעלה מעשרה שהוא מקום פטור^נח ואפילו הן של שנים מותר בלי עירוב להמתירים לטלטל דרך אויר מקום פטור ברשויות של דבריהם^נט כמו שנתבאר בסי' שמ"ו^ס וכבר נתבאר שם שהעיקר כהאוסרים בזה:

י בית הכסא שעל פני המים מותר ליפנות בו על ידי מחיצה תלויה שיעשנה למטה סביבו על דרך שנתבאר בגזוזטרא שבמחיצה זו אומרים בה גוד אחית הואיל והיא עשויה בשביל כך כדי להתיר ליפנות שם בשבת אבל במחיצות בית הכסא עצמן הואיל ואינן עשויות להתיר אלא לצניעות אין אומרים בהם גוד אחית^סא <(ב)> לפי שמן הדין לא היה ראוי להתיר כלל משום גוד אחית אפילו במחיצה תלויה למטה שהרי במחיצות התלויות ביבשה הגבוהות ג' טפחים מן הארץ אין אומרים בהם גוד אחית לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיהם כמו שנתבאר בסי' שמ"ה^סב וכאן במים אף שאין הגדיים יכולים לבקוע שם מכל מקום הרי דגים יכולים לבקוע שם^סג ומפני זה אין הגזוזטרא רשות היחיד אלא אם כן חלון פתוח לה^סד אלא קל הוא שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית^סה הואיל ואין בקיעת הדגים נראית^סו ולא הקילו אלא כשעשה המחיצה לשם המים^סז כדי להתיר בהם הטלטול^סח שיש לו בזה היכר^סט וזכרון שהמים שתחתיהם כרמלית הם ואין הטלטול מותר שם אלא ע"י מחיצה אבל מחיצה שלא נעשית בשביל כך אין בה היכר כלל:

יא ואם עשה דף^ע או אפילו קנה דק^עא שתפול הצואה עליה קודם שתפול למים אין צריך למחיצה כלל אם הם בפחות מג' לנקב שכלבוד הם^עב והרי הם כחורי רשות היחיד^עג שנידונים כרשות היחיד ונמצא הוא מוציא הצואה מרשות היחיד לרשות היחיד ומכחו היא נופלת למים שהם כרמלית וכחו בכרמלית לא גזרו^עד והוא הדין אם בית הכסא עשוי כך שהצואה נופלת על צדי הכותל שבבית הכסא שהוא רשות היחיד ואחר כך מתגלגלת ונופלת למטה בכרמלית^עה וכל זה בכרמלית שחוץ לעיר כמו שיתבאר בסי' שנ"ז^עו.

ואם נשבר הקנה או הדף בשבת מותר ליפנות שם שמשום כבוד הבריות לא גזרו על איסור הכרמלית^עז כמו שנתבאר בסי' שי"ב^עח:

יב אם בית הכסא בולט חוץ לחומת העיר וצואה נופלת בחפירה שסביב העיר שיש בחפירה זו יותר מבית סאתים והרי היא כרמלית כמו שיתבאר בסי' שנ"ח אינו מותר ע"י מחיצה תלויה מלמטה שלא התירוה אלא במים מטעם שנתבאר אבל לא ביבשה^עט אבל ע"י דף או קנה מותר^פ שכוחו מותר בכל כרמלית שאינה בתוך העיר^פא.

ולפי דברי המתירים^פב לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך אויר מקום פטור אין צריך מחיצה כלל ולא דף או קנה בכל בית הכסא שהיא למעלה מעשרה מקרקע הכרמלית^פג וכבר נתבאר שהעיקר כהחולקים עליהם.

ויש אומרים^פד שאם היתה שם צואה מבעוד יום בכרמלית והוא נפנה עכשיו עליה^פה מותר בכל ענין ואע"פ שאח"כ נופלת מעליה לקרקע הכרמלית לפי שהצואה שמבעוד יום היא מקום פטור (אם אין בה ד' על ד'^פו) (והיא גבוהה ג' או אפילו אינה גבוהה ג' אלא שרחבה ד' שאין רבים פוסעים ומדלגים עליה אלא מקיפין אותה^פז) אבל לפי מה שנתבאר בסי' שמ"ה^פח שהעיקר כהאומרים שאין מקום פטור בכרמלית אין להקל בזה^פט.

ולפי מה שנתבאר שם שלדברי הכל אין מקום פטור ברשות היחיד א"כ בית הכסא העומד בין ב' בתים אם לא עירבו יחד אסורים ליפנות שם לדברי הכל אפילו היתה שם צואה מבעוד יום^צ אם לא ע"י דף וקנה^צא שאז מותר אף על פי שהיא בתוך העיר לפי שבחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו אע"פ שהיא בתוך העיר^צב כמ"ש בסי' שנ"ז^צג:

יג וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד ששכחו ולא עירבו מותר משום כבוד הבריות^צד:

יד הולכי ספינות נהגו לעשות צרכיהם מן המשיטה לים הואיל והמשיטה אינה גבוהה עשרה^צה מהמים^צו אע"פ שרחבה ד' אינה אלא כרמלית ומוציא מכרמלית לכרמלית:

טו (לא התירו במים מחיצה תלויה אלא כשאין <(ג)> דריסת הרגל עוברת שם בהם מחמת עמקם אע"פ שאינם עמוקים עשרה^צז אבל) מים שהרבים בוקעים בהן אין מחיצה תלויה מתרת בהם (אפילו אם הם עמוקים עשרה^צח ואפילו הם בכרמלית) לפי שבקיעת הרבים מעכבת מלומר גוד אחית וכן אם יבשו המים אין מחיצה תלויה מתרת שם מעכשיו^צט שאין מחיצה תלויה מתרת ביבשה אפילו בחריץ עמוק כמ"ש^ק:

טז היו ב' גזוזטראות זו למעלה מזו^קא בין אם עומדות תוך י' טפחים זו לזו בין יש ביניהן גובה יותר מעשר אמות^קב ועשו לעליונה המחיצה והנקב ולא עשו לתחתונה ובשבת זורקין בני התחתונה דלי שלהם על מחיצות העליונה ויורד לנקב ומשלשל ומושך ועולה^קג כגון שזו משוכה מכנגד זו מעט^קד ואינה תחתיה ממש הרי שתיהם אסורות למלאות עד שיערבו מפני שרשות שתיהן שולטת שם^קה.

וכגון שעשו אותה מחיצה בשותפות^קו אבל אם העליונה עשתה המחיצה לבדה אין התחתונה אוסרת עליה אפילו היא רגילה להשתמש בה גם בחול כיון שמשתמשת בה שלא כדין^קז.

וכן אם עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה אין העליונה אוסרת עליה אלא אם כן עשתה עמה בשותפות^קח ואם עשו בשתיהן אפילו עשו בכל אחד בשותפות (ומכל מקום כל אחת משתמשת בשלה^קט) (וצריך עיון טעמא דגילוי דעת^קי) אין אחת אוסרת על חברתה^קיא ומה שעשאוה בשותפות הוא מאיזה טעם אחר^קיב:

יז וכל זה כשזו אינה משוכה מכנגד זו אלא מעט^קיג דהיינו פחות מד' טפחים^קיד אבל אם משוכה מכנגדה ד' טפחים בין שעשו לעליונה ולא לתחתונה בין שעשו לתחתונה ולא לעליונה מותרות שניהם למלאות בלי עירוב ואין אותה שאין בה אוסרת על אותה שיש בה לפי שכיון שהיא משוכה מכנגדה ד' טפחים ברוחב הרי אינה יכולה להשתמש בה אלא ע"י זריקת הדלי לאויר ברוחב ד' טפחים^קטו ואין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ברוחב כמ"ש בסי' שע"ו^קטז לפי שתשמיש שעל ידי זריקה באויר ד' טפחים ברוחב אינו חשוב תשמיש כלל: