או"ח סימן שכט — על מי מחללין שבת

שכט על מי מחללין שבת ובו י' סעיפים:

א כל פיקוח נפש דוחה את השבת והזריז ה"ז משובח^א אפילו נפלה דליקה בחצר אחרת^ב וירא שמא תעבור לחצר זו ויבא לידי סכנה^ג כגון שיש בה חולה או קטנים^ד ואין שהות להבריחם טרם שתגיע לה הדליקה^ה מכבין כדי שלא תעבור ואפילו אפשר להבריחם דרך רשות הרבים גמורה^ו מוטב לכבות מפני שהכיבוי מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא^ז כמ"ש בסי' רע"ח^ח והוצאת חולה או קטנים שאינם יכולים לילך היא מלאכה גמורה^ט כמ"ש בסי' ש"ח^י:

ב אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב^יא אין צריך לומר אם היו ט' נכרים וישראל אחד עומדים בחצר^יב ונפלה מפולת על אחד מהם^יג באותה חצר ואין ידוע אם ישראל הוא אם נכרי^יד שמפקחין עליו את הגל שהרי הישראל והנכרי היו קבועים באותה חצר וכל הקבוע הוא כמחצה על מחצה^טו וספק נפשות להקל^טז אלא אפילו פירש אחד מהם לחצר אחרת^יז ושם נפלה עליו מפולת^יח שהיה ראוי לילך אחר הרוב^יט אעפ"כ מפקחין עליו שכיון שנשאר קביעות הראשון במקומו^כ (בשעת פרישתו מהקביעות^כא) הרי אנו חושבין אותו כקבוע עמהם להקל בספק נפשות^כב.

אבל אם נעקרו כלם^כג בזה אחר זה^כד ובשעת עקירתם פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת אין מפקחין עליו שכיון שניער כבר קביעות הראשון ממקומו^כה (בשעת פרישתו של זה) אי אפשר להקל בו משום קבוע והולכין בו אחר הרוב שהם נכרים.

אבל אם נעקרו כולם הרי עדיין הם קבועים ביחד^כו וכשפירש אחד מהם הרי פירש מהקבוע ומפקחין עליו וכן תינוק שנמצא בעיר שרובה נכרים יש אומרים^כז שאין מחללין עליו את השבת כיון שבכל יום ויום פורשים כולם ממקום קביעותם הולכין אחר הרוב^כח (כמ"ש באה"ע סי' ד'^כט ע"ש^ל שיש חולקין^לא):

ג מי שנפלה עליו מפולת ספק עודנו חי ספק כבר מת ספק הוא שם ספק אינו שם אפילו אם תמצי לומר שהוא שם ספק ישראל ספק נכרי מפקחין עליו^לב אע"פ שיש בו כמה ספיקות^לג שהרי אמרה תורה^לד וחי בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל^לה ע"י שמירת המצות^לו.

ואפילו מצאוהו מרוצץ^לז שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה^לח מפקחים ובודקים עד חוטמו^לט אם יש בו חיות מפקחים ומוציאים אותו בשביל חיי שעה ואם לא הרגישו בחוטמו חיות אז ודאי כבר מת^מ אפילו אינו מרוצץ^מא בין שפגעו בראשו תחלה ובין שפגעו ברגליו תחלה^מב וראו שאין חיות בלבו אעפ"כ בודקין עד חוטמו^מג כי עיקר היכר חיות הוא בחוטם שנאמר^מד כל אשר נשמת רוח חיים באפיו^מה:

ד מצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים אלא מפקח עליהם שמא הם חיים^מו מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים^מז:

ה הבא במחתרת בענין שאין לו דם ומותר להרגו ונפלה עליו מפולת שם אין מפקחין עליו^מח (שהרי אין מצווין להחיותו^מט):

ו נכרים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת^נ ואם באו על עסקי נפשות^נא ואפילו באו סתם^נב ויש לחוש שמא באו על עסקי נפשות^נג ואפילו עדיין לא באו^נד אלא ממשמשים לבא^נה יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת^נו ובעיר הסמוכה לספר אפילו אינן רוצים לבא^נז אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת^נח שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם^נט:

ז יש אומרים^ס שבזמן הזה שאנו דרין בין האומות ששוללין והורגין^סא אפילו אם לא באו אלא על עסקי ממון מחללין עליהם את השבת לפי שאם לא יניחנו הישראל לשלול ולבוז יהרגנו^סב וחזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויש לחוש שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג^סג והרי זה עסק נפשות^סד ומכל מקום הכל לפי הענין^סה אבל יחיד שבאו עליו ליקח ממונו יניח להם ליטול כל אשר לו ולא יחלל שבת^סו אפילו באיסור דברי סופרים אלא ע"ד שנתבאר בסי' ש"א^סז:

ח הרואה ספינה שיש בה ישראל המטורפת בים וכן נהר שוטף וכן יחיד הנרדף מפני נכרי מצוה על כל אדם לחלל עליהם שבת כדי להצילם^סח ואפילו הוא ספק אם יציל^סט ומכל מקום אם יש סכנה אין לו לסכן עצמו כדי להציל את חבירו מאחר שהוא חוץ מן הסכנה ואף שרואה במיתת חבירו^ע ואע"פ שהוא ספק וחבירו ודאי מכל מקום הרי נאמר^עא וחי בהם ולא שיבא לידי ספק מיתה על ידי שיקיים^עב מה שנאמר^עג לא תעמוד על דם רעך^עד:

ט כל היוצאים להציל חוזרים בכלי זיינם למקומם^עה אם מתפחדים מפני הנכרים לשבות במקום שהצילו כמו שיתבאר בסי' ת"ז^עו:

י מי שרוצים נכרים לאנסו להמיר אם מחללין עליו להצילו^עז נתבאר בסוף סי' ש"ו: