או"ח סימן רמז — דין נכרים המביאים כתבים בשבת

רמז דין נכרים המביאים כתבים בשבת ובו י"ב סעיפים:

א מותר לשלוח אגרת^א או שאר חפצים וכלים^ב ביד נכרי אפילו בערב שבת סמוך לחשיכה כל שיוצא מפתח ביתו של ישראל מבעוד יום^ג והוא שקצץ לו דמים בשכר הולכתו^ד שאז אינו עושה בשביל הישראל אלא בשביל עצמו^ה לקבל השכר שקצץ לו ואינו נראה כשלוחו של ישראל^ו ובלבד שלא יאמר לו שילך גם בשבת^ז שאמירה לנכרי שבות אף שאומר לו קודם השבת^ח וכן לא יאמר לו ראה שתהא שם באחד בשבת או בשני וכיוצא בזה אם ידוע לו שאי אפשר לו להיות אז שם אם לא שילך גם בשבת שהרי זה כאומר לו לך בשבת^ט:

ב ואם לא קצץ לו שכר ההליכה^י הרי הנכרי טורח בשביל ישראל^יא לפיכך אסור לשלחו אפילו ביום ראשון^יב אלא אם כן יש שהות שיוכל להגיע קודם השבת לבית הראשון הסמוך לחומה^יג שבעיר שנשתלח לשם^יד שאז אף אם איחר דרכו והולך גם בשבת אין בכך כלום שהליכה זו אינה מחמת הישראל אלא מחמת עצמו ואף שאפשר שיצטרך לילך בשבת מבית הראשון הסמוך לחומה שבאותה העיר עד בית של מי שצריך ליתן האגרת לידו מכל מקום כיון שאין כאן איסור אלא מדברי סופרים תולין להקל לומר שאותו אדם שצריך ליתן האגרת לידו הוא דר בבית הסמוך לחומה^טו:

ג במה דברים אמורים כשמשלח האגרת לאדם קבוע שיש באותה עיר שהוא מקבץ כל האגרות השלוחות לשם ונוטלן ושולחן ע"י שלוחו כל אגרת למי שנכתבה אליו^טז וזהו הנקרא בי דואר שכל כתב אליו יובל^יז וכשהוא קבוע בעיר אזי מותר לשלוח אליו אגרת אפילו בערב שבת ע"י נכרי שלא קצץ לו שכר כל שיש שהות להגיע אליו מבעוד יום אבל אם אין בי דואר קבוע באותה העיר ששולח לשם וצריך הנכרי בעצמו להגיע האגרת ליד מי שנכתבה אליו^יח אסור לשלחו^יט אפילו ביום ראשון^כ אע"פ שיש שהות להגיע לאותה העיר הרבה קודם השבת^כא מכל מקום יש לחוש שמא לא ימצא אותו אדם בביתו ויצטרך לילך אחריו ושמא יצטרך לילך אחריו גם בשבת^כב.

ומכל מקום אם הוא דרך קרוב כגון מהלך יום אחד ומשלחו ביום ב' או ג' יש להתיר שאף אם לא ימצא האיש בביתו יש לו שהות הרבה ללכת קודם השבת^כג:

ד וכל זה כשלא קצץ אבל אם קצץ מותר לשלחו אפילו לעיר שאין שם בי דואר ואפילו היא דרך רחוקה מאוד ואפילו יוצא מביתו ערב שבת עם חשיכה^כד:

ה ויש אומרים^כה שאפילו לא קצץ אין איסור לשלחו אלא בערב שבת דכיון שמשלחו סמוך לשבת הרי נראה כאלו אומר לו לילך בשבת^כו לפיכך צריך שיהא שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום לבית הסמוך לחומה שבאותה העיר אם קבוע שם בי דואר ואם לא קבוע שם בי דואר אסור לשלחו בערב שבת אלא אם כן קצץ^כז אבל כשמשלחו בד' וה' או קודם לכן כיון שהוא מופלג לפני השבת אין נראה כאומר לו לילך בשבת^כח ולפיכך אע"פ שלא קצץ מותר לשלחו אפילו לדרך רחוקה מאד אע"פ שאין בי דואר קבוע באותה העיר^כט ויש לסמוך על דבריהם אם צריכים לכך^ל:

ו אין חילוק בין שקבוע בי דואר באותה העיר לשאינו קבוע אלא באגרת שהיא כתב יד ישראל^לא שניכר לכל שהיא של ישראל וכשהנכרי מוליכה בשבת אחר האיש שנשלחה אליו יש קצת מראית העין שיאמרו שבשבת נתנה לו הישראל להוליכה^לב ואעפ"כ (א) כשמשלחו מופלג לפני השבת לא החמירו כל כך לחוש למראית העין כזה לפי סברא האחרונה שנתבאר וכשקצץ לא החמירו לדברי הכל^לג.

אבל אם היא כתב יד נכרי והוא הדין שאר חפצים שאינם ניכרים לכל שהם של ישראל מותר לשלחם אפילו בערב שבת לדברי הכל כל שיש שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום^לד לבית הסמוך לחומה שבאותה העיר ששולחם לשם שאף אם לא ימצא האיש בביתו ויצטרך לילך אחריו בשבת אין בכך כלום כיון שבשעה שהישראל משלחו אין הדבר ידוע לו שלא ימצא בביתו והרי משלחו בשליחות שאפשר לגומרה מבעוד יום וכשהולך אח"כ גם בשבת אינו נראה כשלוחו של ישראל כיון שבשעה ששלחו לא היה ידוע שיצטרך לילך בשבת:

ז אם שכרו לימים דבר קצוב לכל יום בהליכתו וחזירתו אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך אסור לשוכרו וליתן האגרת לידו בערב שבת^לה דשמא יצא בשבת ויהא נראה כאילו צוהו לילך בשבת^לו כיון ששכרו לימים ושכרו סמוך לשבת אבל בד' וה' מותר לשוכרו לימים וליתן לו אז האגרת הואיל ואינו מקפיד עמו באיזה יום ילך^לז כשילך בשבת אינו נראה כשלוחו ואף ששכרו לימים^לח אינו דומה לשכיר יום הואיל וקבל עליו כל מלאכת הולכת האגרת הרי זה דומה לקבלן^לט (עיין סי' רמ"ג^מ ורמ"ד^מא):

ח אם אמר להנכרי שיתן לו שכרו אע"פ שלא פירש כמה יתן לו הרי זה כאלו קצץ וקצב לו שדעת הנכרי סמוכה שבודאי יתן לו שכרו כפי מה שיתפשר עמו אח"כ ובשביל טובת עצמו הוא טורח אבל אם לא אמר לו בפירוש שיתן לו שכרו אלא שהנכרי מעצמו יודע שישלם לו אין זה כלום שאין דעת הנכרי סמוכה^מב בודאי על השכר ההוא שיש ספק בלבו שמא לא יתן לו^מג ובשביל הישראל הוא טורח:

ט במה דברים אמורים כשהוא מצפה וממתין לתשלום שכר ואין דעתו סמוכה עליו בודאי אבל אם אינו מצפה כלל לתשלום שכר אלא עושה בחנם מן הסתם עושה כן לשלם גמול לישראל על הטובה שקבל ממנו כבר והרי זה כעושה בשביל שכר^מד ויש חולקין על זה^מה אם לא שהנכרי מאליו מתחיל לומר להישראל שילך לו בחנם שאז בודאי דעתו בשביל טובת הנאה שקיבל ממנו כבר וטוב להחמיר כדבריהם^מו:

י אבל לשלוח אגרת בחנם בערב שבת ביד עבדו השכור לו לשנה או לשתים לכל המלאכות שיצטרך בתוך משך זמן שכירותו לדברי הכל אסור^מז כמו שנתבאר בסימן רמ"ד^מח שהעיקר כהאוסרין בזה עיין שם הטעם.

ומכל מקום בד' וה' יש להתיר לשלוח אפילו שלא בעת הצורך כיון שיש מתירים בשכיר שנה שעושה מלאכה בשביל ישראל^מט כמו שנתבאר בסימן רמ"ד^נ ואע"פ שאין דבריהם עיקר מכל מקום יש לצרף דבריהם לדברי האומרים שבד' וה' מותר לשלוח אגרת בכל ענין אע"פ שלא קצץ כלל ולסמוך על זה להקל לגמרי אף שלא בעת הצורך^נא:

יא אבל אם אין הנכרי שכור לו לכל המלאכות שיצטרך אלא לשלוח בידו אגרות בלבד בכל עת שיצטרך לשלוח בתוך משך הזמן שכירותו מותר לשלוח בידו אפילו בערב שבת^נב ע"ד שנתבאר בסי' רמ"ד^נג ע"ש הטעם:

יב כל מקום שאסור לשלוח מפני שלא קצץ אף אם הנכרי הולך מעצמו לאותה העיר שיש לו דרך לשם (ב) יש להחמיר שלא לשלוח בידו כשלא קצץ^נד שאף שאינו טורח כלום בהליכה בשביל ישראל מכל מקום מה שהוא מוציא האגרת מרשות לרשות ומעבירה ד' אמות ברשות הרבים או אפילו בכרמלית הוא עושה מלאכות אלו בשביל ישראל כשלא קצץ^נה ומכל מקום אם יש שהות להגיע לשם קודם השבת מותר לשלוח בידו אע"פ שאין בי דואר קבוע שם^נו לפי שאף אם לא ימצא האיש בביתו לא ילך אחריו כלל כיון שאין לו דרך לשם והוא אינו נושא אגרת זו בלא קציצה אלא מחמת שיש לו דרך לשם: