ו
ו אין חילוק בין שקבוע בי דואר באותה העיר לשאינו קבוע אלא באגרת שהיא כתב יד ישראללא שניכר לכל שהיא של ישראל וכשהנכרי מוליכה בשבת אחר האיש שנשלחה אליו יש קצת מראית העין שיאמרו שבשבת נתנה לו הישראל להוליכהלב ואעפ"כ (א) כשמשלחו מופלג לפני השבת לא החמירו כל כך לחוש למראית העין כזה לפי סברא האחרונה שנתבאר וכשקצץ לא החמירו לדברי הכללג.
אבל אם היא כתב יד נכרי והוא הדין שאר חפצים שאינם ניכרים לכל שהם של ישראל מותר לשלחם אפילו בערב שבת לדברי הכל כל שיש שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יוםלד לבית הסמוך לחומה שבאותה העיר ששולחם לשם שאף אם לא ימצא האיש בביתו ויצטרך לילך אחריו בשבת אין בכך כלום כיון שבשעה שהישראל משלחו אין הדבר ידוע לו שלא ימצא בביתו והרי משלחו בשליחות שאפשר לגומרה מבעוד יום וכשהולך אח"כ גם בשבת אינו נראה כשלוחו של ישראל כיון שבשעה ששלחו לא היה ידוע שיצטרך לילך בשבת:
הערות
- לא. ס' התרומה סי' רכב. מרדכי שם סי' רנו. לפירוש מ"א סק"ב. אמנם במהדו"ב לסי' רמג ד"ה ומכל מקום וד"ה והשתא אתי שפיר מוכיח, שס' התרומה וסייעתו שיטה אחרת להם, שרק באגרת שבכתב ישראל צריך קצץ משא"כ בשאר דברים שסגי קבלנות בלא קצץ (כמו בדינים דלקמן סעיף ח-ט). ולא קיי"ל כוותיה, אלא כדי לצרף דעתו להיתר, ולכן כשמשלחו בד' וה' מותר אף לכתחלה, וכדלקמן סי' רנב סוף ס"ו.
- לב. ס' התרומה ומרדכי שם.
- לג. ראה ביאורי השולחן ע' ריד.
- לד. מ"א שם. וכדלקמן סי' רנב ס"ו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.