או"ח סימן צה — כיון איבריו בשעת התפלה

צה כיון איבריו בשעת התפלה ובו ד' סעיפים:

א המתפלל צריך שיכוין רגליו זו אצל זו^א בכיון כאלו אינן אלא רגל אחד להדמות למלאכים שנאמר בהם^ב ורגליהם רגל ישרה כלומר רגליהם נראות כרגל אחד.

וטוב לכוין רגליו גם כשאומר קדושה עם ש"ץ^ג שהרי אומר נקדש כשם שמקדישים בשמי מרום^ד ובמרום מקדישים כן ברגל ישרה:

ב יש מי שאומר^ה שכשעומד להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות דרך קירוב והגשה לדבר שצריך לעשות וטוב לחוש לדבריו:

ג כתוב^ו אחד אומר^ז והיו עיני ולבי שם כל הימים וכתוב אחד אומר^ח נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים וכדי שיתקיימו ב' מקראות אלו אמרו שהמתפלל צריך שיכוף ראשו מעט^ט שיהיו עיניו למטה לארץ שהרי אנו מתפללים נגד בית המקדש^י שנאמר בו והיו עיני ולבי שם כו' לכן יתן עיניו למטה כנגדו ויחשוב כאלו עומד בו ומתפלל^יא ועל ידי זה תפלתו רצויה ובלבו יכוין למעלה אל אל שבשמים (ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג המלאכים מלעיגים עליהם^יב) וקודם התפלה ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה^יג וכן בתוך התפלה אם נתבטלה כוונתו כמ"ש בסי' צ'^יד:

ד צריך לעמוד בתפלה כעבד לפני רבו באימה ביראה בפחד^טו ואל יניח ידיו על חלציו^טז מפני שהוא דרך יוהרא^יז וטוב שיניחן על לבו כפותין הימנית על השמאלית^יח במקום שנוהגין לעמוד כן לפני המלך כשמדברים עמו ושואלין מאתו צרכיהם והכל כמנהג המקום^יט ונוהגים קצת מטעם הידוע להם לכוף האגודל בתוך פיסת היד^כ ויש נוהגין^כא מטעם הידוע להם להניח זרועותיהם על לבם ימנית על שמאלית שיהיה פרק אמצעי משתי זרועות נגד פני המתפלל: