מסירת הכתובה לכלה תחת החופה

מסירת הכתובה לכלה תחת החופה

אע"פ דקיי"ל שגם בחופת נדה אנו עורכים את החופה מיד, ומברכים את ה"שבע ברכות" מיד, וחוגגים את שבעת ימי המשתה מיד. מכל מקום כבר נתבאר לעיל, שלכתחלה משתדלים שיהיו הנישואין כשהיא טהורה, שאז יוצאים גם ידי דעת הרמב"ם, הסובר שהנישואין הן דוקא ביחוד הראוי לביאה וחופת נדה אינה חופה.

ואף גם זאת, כל סדר החופה הנהוג אצלינו, הן מה שנוהגים שהחתן מוסר את הכתובה לכלה תחת החופה, והן מה שנוהגים לברך שבע ברכות תחת החופה, כל אלו הם אך ורק למטרה זו עצמה, כדי שתהי' החופה מועלת שיחולו הנישואין אף לדעת הרמב"ם (עכ"פ כשהכלה טהורה).

ויתירה מזו, שאפילו בדיעבד חושש לפעמים רבינו הזקן לדעת הרמב"ם, הסובר שחופת נדה אינה חופה, וכדלקמן פרק כג.

נתחיל אם כן במנהגינו, אשר לפני הקידושין כותבים את הכתובה, כדלעיל פרק יח, ותחת החופה, קודם אמירת השבע ברכות, קוראים את הכתובה, כדלקמן פרק כד, ואחר כך מוסר החתן את הכתובה לידי הכלה – לפני השבע ברכות. והיינו לחשוש לדעת הרמב"ם (הלכות אישות פ"י ה"ז): "וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה".

ומבאר במגיד משנה (שם): "מפני שהוא סובר דבעינן לכתחלה חופה הראויה לביאה, שלא יחסר דבר אפילו מדבריהם".

והיינו כמבואר במשנה (כתובות נד, ב): "כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות". ולכן כל זמן שלא כתב את הכתובה ולא מסר אותה לידה, אין החופה ראויה לביאה. וכיון שלדעת הרמב"ם צריכה להיות החופה ראויה לביאה, לכן הצריך לכתוב את הכתובה קודם החופה, ולמסור לה את הכתובה תחת החופה.

ומכל מקום כותב המגיד משנה שם, דהיינו רק לכתחלה, ומבואר הטעם בר"ן ריש כתובות (ד"ה או שפירסה נדה): "שלא מצינו שתהא אסורה להתייחד בלא כתובה, וטעמא דמילתא משום דאיסורא דביאה בלא כתובה מדרבנן בעלמא הוא ... הילכך אפילו אם תמצא לומר דחופה היינו יחוד כיון דלא מתסרא ביחוד בלא כתובה שרי לכנסה לחופה, אבל פירסה נדה כיון שאסורה להיחד, אי חופה היינו ייחוד לאו בת חופה היא".

וכן הוא מנהגינו, כמבואר ברמ"א (סי' סא ס"א): "וצריכין לכתוב הכתובה קודם החופה, כדי שתהא חופה הראויה לביאה. ולמאן דאמר דחופת נדה הוי חופה אע"פ שאינה ראויה לביאה, הוא הדין אם לא כתב כתובה. ומכל מקום נוהגין לכתחילה לכתבה קודם לכן".

וכותב על זה בבית שמואל (שם ס"ק ג): "הנה לרמב"ם נמי בדיעבד הוי חופה אם לא כתב כתובה, כמ"ש המגיד פ"י, ולא דמי לנדה, כמ"ש הר"ן ריש כתובות. אלא להרמב"ם צריך לכתוב כתובה קודם החופה, כדי שאל יחסר שום דבר אפילו דבר שהוא מדרבנן, אבל להרא"ש עושין חופה אפילו לכתחלה בלא כתובה".

ואנחנו משתדלים לכתחלה שהנישואין יחולו גם לדעת הרמב"ם, הסובר שהנישואין הן דוקא בחופה הראויה לביאה, ולכן נוהגין לכתוב את הכתובה – לפני החופה, ולמסור לה את הכתובה – לפני אמירת השבע ברכות.