סימן כח

סימן כח

פתיחת הקבר בלא דם, בחתיכה ושפופרת דקה ⁶⁶⁹

עיין טור יו"ד סי' קפ"ח ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת כו', מכלל דסבירא ליה שבשפופרת מיירי הגמ' שהכניסה בתוך המקור ממש. והוציא כן מלשון הרא"ש ⁶⁷⁰ וכמ"ש רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה ⁶⁷¹ . אבל צ"ע מנא ליה לפרש הגמ' בהכי ⁶⁷² , דבגמ' אפשר לומר שהשפופרת הכניסה בפרוזדור כמ"ש הרמב"ם ⁶⁷³ . ואפילו לפירוש הר"ש ⁶⁷⁴ שמטהר בחתיכה דפלי פלויי לרבנן משום שאין דרכה כו', והיינו שרואה מן המקור שלא כדרכה, מכל מקום בשפופרת שהיא סתומה אפילו רבנן מודו, דהא דאין דרכה היינו משום חציצה והפסקה בפרוזדור. ותדע דהא רבי אליעזר ⁶⁷⁵ דסבירא ליה הטעם משום חציצה בשפופרת על כרחך מיירי אפילו הכניסתו בפרוזדור לבד, דהא מבבשרה ממעט לה ובבשרה היינו בית החיצון, דהא אמרינן בגמ' ⁶⁷⁶ דתרתי שמעינן מינה דמטמאה בפנים כבחוץ, וכי היכי דהא דמטמאה בפנים היינו בבית החיצון כדתנן בהדיא ⁶⁷⁷ , הכי נמי בשפופרת דטהורה היינו נמי שהשפופרת בבית החיצון, שמפסיק בבשרה בית החיצון בין דם לבשר, ואם כן הכי נמי לרבנן טהורה אפילו אם השפופרת בבית החיצון, דהא בשפופרת לא פליגי. וכן משמע בהדיא לשון הרא"ש ⁶⁷⁸ דפליגי בטעמא דקרא, דרבי אליעזר סבר משום חציצה, ומשום הכי לא אימעוט אלא שפופרת ולא חתיכה דפלי פלויי, ולרבנן משום דאין דרכה כו', ומשמע להדיא דליכא נפקא מינה אחריתי אלא בחתיכה דפלי פלויי ולא בשפופרת עצמה, ומשום דהא טעמא דסבירא להו לרבנן דאין דרכה כו' שייך נמי בשפופרת, דבהפסקה וחציצה נמי אין דרכה, וכמ"ש הרמב"ם ⁶⁷⁹ . ואין לומר דהא דלא פליגי בשפופרת היינו כשהכניסה עד המקור דוקא, דהא כיון דבחתיכה רבנן לקולא ורבי אליעזר לחומרא, אי נימא דפליגי נמי בשפופרת איפכא, דרבי אליעזר לקולא ורבנן לחומרא, כל כהאי גוונא הוה ליה לגמ' לפרושי. גם בברייתא לא פליגי רבנן על רבי אליעזר אלא בחתיכה, אבל שפופרת לא הזכירו כלל, מכלל דמודו לי'. ומאי דהוה ס"ד דפליגי בשפופרת, היינו מדיוקא הא דם נדה כו', אבל למסקנא ליכא לדייק הכי. גם ממ"ש הרא"ש ⁶⁸⁰ גבי המפלת כמין קליפות כו' ולפתיחת הקבר לא חיישינן כו', מכלל דבשפופרת לא אשמועי' מידי דלא חיישינן לפתיחת הקבר, ומשום דיש לומר שלא הכניסה אלא בפרוזדור.

ומה שכתב הרא"ש ⁶⁸¹ כגון שהכניסה עד המקור ⁶⁸² , יש לומר דנקט לשון זה משום דקשיא לי' מנין לדם שיבא על ידי שפופרת, דסתם שפופרת הוא כעובי אבר בינוני ⁶⁸³ , כדמשמע גבי רואה מחמת תשמיש דמכנסת שפופרת ובתוכו מכחול, וע"ש בב"י ומ"ב ⁶⁸⁴ . וסבירא ליה דמכנסת השפופרת גם כן עד מקום שהשמש דש, וכמשמעות המרדכי ⁶⁸⁵ , כמ"ש רבינו שם ⁶⁸⁶ , ואפילו הכי אין השפופרת מוציאה דם. ולהכי נקט הרא"ש כגון כו', והוא הדין אם הכניסה בפרוזדור, כמ"ש הרמב"ם, והדם יצא מפני שהיתה שעת וסתה, וכמ"ש רבינו ⁶⁸⁷ , וחד מתרי גווני נקט. וכן מורה לשון כגון, דאיכא נמי גוונא אחרינא, ולאו בהכי דוקא מיירי הגמ'.

אלא שיש לפרש דעת הטור ⁶⁸⁸ , כיון דבגמ' סתמא קתני הרואה דם בשפופרת, וגם בברייתא נקט שפופרת דומיא דחתיכה, על כרחך מיירי נמי בכהאי גוונא שהשפופרת במקור, וכמ"ש הרא"ש כגון כו', ממילא משמע דבשפופרת אין בה משום פתיחת הקבר, דאם לא כן הוה ליה לגמ' לפרושי דדוקא בשפופרת שבפרוזדור, וכמו שביאר הרמב"ם בהדיא. ומכל מקום הרא"ש לא הוכיח מסוגיא זו, משום דאיכא נמי לפרושי בשפופרת שבפרוזדור, אבל הטור סמך על זה, משום דסבירא דבמעשה דרבנו שמשון ⁶⁸⁹ שייך נמי פתיחת הקבר, ואם כן היאך למד מכאן לטהר, אלא ודאי דסבירא ליה דכעין שפופרת.