ג

מיהו ראיה זו אינה מספקת רק על הרגשה דזיבת דבר לח אבל גבי הרגש הגוף י"ל דחשוב הרגשה גם להט"ד אע"פ שהוא מועט וכ"מ בתה"ד סי' רמ"ו במ"ש מ"מ בנ"ד הואיל ומצאת לחלוחית דלובן על העד אמרינן דההיא טפת לובן הוא דארגישה כו'. ור"ל ותלינן שלא היה טפת דם כלל משמע הא אילו היה טפת דם כחרדל ונתקנח או נמוק היתה טמאה מדאורייתא ולא אמרינן כיון שהלובן היה הרבה יותר מט"ד כחרדל תלינן ההרגשה בלובן כו'. וא"כ ה"ל כרואה ט"ד שלא בהרגשה. אלא ודאי לא אמרינן הכי ואילו היה ט"ד כחרדל הי' טמאה מדאורייתא אף שהיה ליחה לבינה הרבה יותר והיינו משום דשם הרגישה שנפתח מקורה. ובהרגשה כזו לא נבדה מלבנו להקל לתלות ההרגשה בהלובן אף שהוא רב יותר מהטפה כחרדל. (והבית יעקב לא דקדק בדברי התה"ד. וכמו שהשיגו הגאון מוהררי"מ). רק כשאין הרגשת פתיחת המקור כלל רק הרגשת זיבת דבר לח. אז כשבאנו לומר דזה נמי נקרא הרגשה ע"ז שפיר י"ל דכשהטפה מעורבת בהרבה לובן ודאי אין זה נקרא כלל הרגשה לגבי הטפה. ועפ"ז יש לדחות מה שהשיג הס"ט בחידושיו רפ"ח דנדה על דינו של הבית יעקב מסוגיא דרואה בשפופרת או בחתיכה דנק' הרגשה לגבי הדם ג"כ ולא תלינן ההרגשה בהחתיכה וז"ל בד"ה תרתי ש"מ. ומוכח דס"ל להש"ס דזה מקרי הרגשה נמי אע"ג שהיא הרגשת דבר אחר (דהיינו החתיכה) מ"מ כיון דדם נדה בתוכה כולא חדא הרגשה היא כו'. וא"כ בזה נסתר מ"ש בתשו' בית יעקב והסכים עמו הגאון אדמ"ו בספר שו"ת שב יעקב ברואה טפי דם מתוך זיבות ליחה לבינה דלא מקרי הרגשה דתלינן הרגשה בליחה לבינה שהוא הרוב. ולפמ"ש ליתא דזהו מקרי הרגשה עכ"ל. וגם אאזמו"ר הגאון ז"ל בקו"א לסי' קפ"ג בהג"ה ד"ה ע"ש בר"ן כ' וז"ל אבל בפלי פלויי מקרי הרגשה לשניהן בשוה דלא כשב"י בשם בי"ע גבי דם מעורב בליחות. דלא מקרי הרגשה לדם ע"ש דזה אינו דמ"ש מפלי פלויי עכ"ל. ולפמ"ש ודאי דבריהם נכונים בהרגשת הגוף שנפתח מקורה ובהרגשה זו ודאי לא מקילין לתלות ההרגשה בהחתיכה ולא בדם. ולא דמי למה שהקילו בגמ' רפ"ח לתלות בהרגשה זו ג"כ אימור הרגשת שמש או מ"ר ועד הוא דהתם היינו כשאפשר לומר שלא יצא דם מהמקור כלל וטעתה בההרגשה. אבל כשודאי יצא דם מהמקור רק שיצא ע"י חתיכה או שפופרת לא תלינן לתלות ההרגשה בהחתיכה והשפופרת ויש סברא ג"כ ע"ז כנ"ל דעיקר אשה מרגשת שייך יותר על דם נדה. משא"כ בדינו דהבית יעקב ושב יעקב דמיירי רק בהרגשת זיבת דבר לח דע"ז שפיר יש ראיה מהגמ' לתלות הרגשה זו במשקה המרובה. דאל"כ מאי פריך ואי דלא ארגישה כו' ומיירי גם בחששא דהדור מי רגלים למקור כו' מוכרח דהרגשת זיבת דבר לח תלינן רק בהמי רגלים שהן הרוב ואע"ג דאייתו דם מהמקור אין זה חשוב הרגשה להדם ונק' דלא ארגישה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מהא דאיתא בגמ' פרק יוצא דופן דמ"ג ע"א גבי הרגשה דקרי שאני התם כיון דרובא בהרגשה נפיק ור"ל כיון דרוב הקרי יצא ע"י הרגשה לכן גם המיעוט שיצא אח"כ בלא הרגשה נגרר אחר הרוב ומטמא. וה"נ י"ל גבי טפת דם המעורב במי רגלים דכיון דהרגשת זיבת דבר לח רובו ככולו ממי רגלים א"כ נגרר גם המיעוט אחר הרוב. ואינו נקרא הרגשה לגבי הדם. אבל אין לומר דאדרבה נידוק משם איפכא דאע"ג שהשיורי קרי יוצאים עם הרבה מ"ר מטמאים אף שודאי עיקר ההרגשה עכשיו משום מ"ר. זה ודאי אינו דהתם לא מטמאינן השיורי קרי משום הרגש יציאתן עכשיו דזה בלא"ה אינו נקרא הרגשה שם אלא דאע"פ שיצאו בלא הרגשה מטמאים כי נטפלו אחר עיקר הקרי שיצא בהרגשה ממש. ואינו ענין לנ"ד שהטפות דם אינו שיורי של הדם שיצא בהרגשה דומיא דקרי וע' בגמ' די"ט ע"ב לאפוקי האי שאינו מתעגל ויוצא כו'. (ולכאורה עוד קשה מהא דטמאה בהפילה חתיכה משום אין פתיחת הקבר בלא דם רפ"ג דנדה דף כ"א. והרי התם עיקר ההרגשה מחמת החתיכה. ויש לתרץ ג"כ כמ"ש דודאי בהרגש הגוף הדין כן דנקרא הרגשה לשניהם בשוה ודברי השב"י ובי"ע אמורים בהרגש דזיבת לחלוחית שבזה מוכרח לומר כן מהגמ') וגם כיון דבלאה"נ הרבה פוסקים ס"ל דלשמואל בעינן הרגשת הגוף דוקא וכמ"ש בשו"ת פני יהושע חי"ד סי' א' בשם מהרי"ו (וכמש"ל שהוא כעין ההרגשה שהצריך שמואל דף מ"ג גבי קרי ואף דטומאת הדם הוא כשמגיע בבית החיצון חוץ למקור מ"מ ההרגשה צ"ל בעקירה מהמקור דומיא דהרגשה דקרי שהוא עקירתן בפנים אף שעדיין אינן מטמאין כלל עד שיצא לחוץ מ"מ הרגשה זו שבתחלה היא הגורמת הטומאה אח"כ כשיצאו לחוץ. כמ"כ י"ל הכא דהרגשת עקירתן מהמקור גורס הטומאה אח"כ כשיגיעו בבית החיצון) אלא דבאנו לחוש לסברא זו ג"כ דהרגשת זיבת דבר לח נמי נק' הרגשה משום דמ"מ שתרגיש בבשרה הוא ע"כ ע"ז אין לחוש כשהוא באופן הנ"ל דהבי"ע ושב"י כנ"ל:

קיצור. מיהו גבי הרגש הגוף אין לחלק כן. אלא דאפי' רובו ליחה לבינה ומיעוטו ט"ד אם הרגיש גופה חשוב הרגשה גם לגבי הט"ד וכמו שהביא הס"ט ראיה מחתיכה דממעטינן לה מטעם אחר ולא משום הרגשה. וכן ראיה מפלי פלויי. ומענין אין פתיה"ק בלא דם רק לגבי הרגשת זיבת דבר לח אף להאומרים דזה חשוב הרגשה. ע"ז י"ל שאין זה חשוב הרגשה לגבי הטפת דם כיון דעיקר הרגשה זו הוא מהליחה והט"ד בטילה במיעוטה: