סימן ג

סימן ג

מים מרים ומלוחים בכוליא ³³

שאלה

עוד זאת אדרוש מידידי להודיעני דעתו הרחבה בדין בועא במים זכים הנמצא בכוליא, ומטי' במקום חריץ, לדידן ³⁴ דמכשירין כדעת הראשונים והאחרונים, אם צריכים נמי לתנאי שיהיו צלולים ומתוקים, לאפוקי מרים ומלוחים, או לאו.

ומעודי הייתי רגיל לומר דצריכי' לתנאי הנ"ל, כאשר מבואר דין מים זכים אצל תרי בועי דסמיכי להדדי ברמ"א בסי' ל"ז ³⁵ , והוא דעת מהרי"ו ³⁶ ומהרי"ל ³⁷ רבו, דעל כרחך במרים או מלוחים לא מקרי מים זכים, ואם כן אף בכוליא יש לאסור.

והי' נראה לי לומר דטעם המתירים תרי בועי דסמיכי בריאה במים זכים הוא, משום דגרסינן בש"ס בדף נ"ה ע"ב כגירסת הרי"ף כשר בזה ובזה מים זכים כו', ומים זכים דכשירי הכא והכא לא אמרן אלא דצילא כו', והי' קשה להם לומר שבריאה יפסול עכורים או סרוחי' מרבא דאמר ³⁸ כו' להני דקיימו כנדי כנדי כו', ולא חשו לבודקן אם היו עכורים או סרוחים כמ"ש הרא"ש ³⁹ , לכך סבירא להו דבועא אחת בריאה בכל גווני כשר, והא דקאמרן ומים זכים דכשרים הכא והכא לא אמרן כו' קאי על תרי בועי דסמיכי בריאה, ואם כן על כרחך חד דינא אית להו תרי בועי במים זכים בריאה עם מים זכים בכוליא, ואם כן צריכים גם כאן לכל התנאים המבוארים שם באחרונים כיס לבן כו', כאשר מבואר בש"ך בסי' ל"ז ⁴⁰ ודו"ק.

אך מדברי הריב"ן והרשב"ם שהביא הרא"ש בסי' כ"[ו] נראה דטעמא אחרינא אית להו, דסבירא להו דמים זכים לא מקרי בועא כלל, ואם כן אפשר דלא גרסי כלל ⁴¹ כשר הכא והכא כו', והי' גירסתם כגירסת רש"י. עם כל זה מנלן לחלק בין מים זכים דריאה למים זכים שבכוליא.

אך כעת אני מסתפק, משום שלא הזכירו האחרונים כלל בכוליא שיהיו מתוקין, ולא הזכירו אחד מהתנאים שמבואר שם, ולא ראיתי לאחד מאחרונים מגדולים שקרוב לזמננו שהזכירו זאת. גם המאסף לכל המחנות הרב המובהק הפרי מגדים לא העיר בזה כלום. ואפשר שם בריאה מצריך רמ"א לתנאי מהרי"ו, אף שלא הוזכר זאת ברשב"ם וריב"[ן], משום שבלאו הכי דעת הראשונים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ⁴² ורוב הפוסקים ⁴³ להחמיר בכל גווני בסמיכי, משא"כ כאן אצל כוליא לא מחמרינן כדעת מהרי"ו, ובש"ס לא הוזכר רק דצילי ולא סריחי ודו"ק.

מכל מקום במטיא למקום חריץ ועד בכלל, גם בכוליא לדעת הב"ח ⁴⁴ והלבו"ש אסור אף במים זכים, וכן נראה דעת הגהות אשרי ⁴⁵ , ואם כן אפשר יש להחמיר להצריך התנאים שמבוארים בריאה על כל פנים.

ואני נבוך בים הספקות גדר ומזה וגדר מזה, בקשתי שטוחה ילמדינו רבינו ושכרו יהי' כפול, ואף שאמרו חז"ל אין שואלים שנים כאחת, וכ"פ הפוסקים ⁴⁶ , נלע"ד דזה קאי לשואל בבית המדרש פנים בפנים, דהשואל יכול לשאול בעת אחרת, אבל במקום רחוק לאו בכל שעתא מתרחיש נוסע, ודעתא צלילא מרגשות גלי הזמן גבהו טורי ⁴⁷ בינינו, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ובאהלו אשכונה ⁴⁸ , לאגמורי שמעתי מפומי, יש לי שאלות הרבה, וכעת אשים קנצי למילי ⁴⁹ אל יחר לאדוני.

תשובה

על דבר שאלתו בנדון מים מרים או מלוחים בכוליא מה דינם, אם נדון כעכורים, כמו בריאה בתרי בועי דסמיכי.

ולכאורה היה פשוט דדמו להדדי. לא מיבעיא לפי מ"ש בראש אפרים סי' ל"ו ס"ק צ"ח, דהטעם משום דכתב מהרי"ק שרש ל"ו בשם תוספת הר"פ ⁵⁰ דלא בקיאין בצילי ולכך הוסיפו בסימנם שיהו מתוקים כו' ע"ש, ובכוליא איתמר בהדיא בגמ' והני מילי דצילי, אם כן צריך להיות כל תנאי דצילי המוזכר בריאה, דהיינו שיהו צלולים ומתוקים. אלא גם לפי משמעות מהרי"ו ⁵¹ ומהרי"ל דע"ט ע"א ⁵² דמלוחים מצד עצמן הוו כעכורים, וכמ"ש גם כן ביש"ש פא"ט סי' ל"ז בשם מהר"ש מווינא כי המים הסרוחים והעכורים והמלוחים מכלים ומבלים את הסמפונות ואין מניחין להבריאה אבל צלולים ומתוקים הדרא בריא עכ"ל, מכל מקום גם לפי זה הוא הדין בכוליא. ולכאורה הדברים קל וחומר ממה שכתב השמ"ח רס"י ל"ז ⁵³ סוף סעי' א' או מלוחים כו' עיי"ש.

אכן לפי מאי דקיימא לן בסי' מ"ד ס"ד דנמצאו אבנים בכוליא כשרה, והטעם ביאר שם ⁵⁴ דמשם יוצאים עם השתן, ופירש בתבואות שור סק"ט דהיינו אבנים שבאים בכוליא מחמת השתיה שאינה נקי מאבנים וצרורות ואותן האבנים מתאספים והיו לאבן בתוך גיד הערוה כו', ואם כן הוא הדין והוא הטעם גבי מים שמתהוים מחמת שיורדים ומתמצים לכיס השתן שהם יורדים ונמשכים גם כן דרך הכליות ⁵⁵ , ומים כאלו ידוע שהם מלוחים ואינם דומים למים עכורים שנעשו מחמת מכה בכוליא עצמה, וכמו שחילק בתבואות שור שם כהאי גוונא לענין אבנים שיש ב' מיני אבנים, והוא הדין לענין מים יש לומר כן. ולא דמי לריאה שבתבואות שור רס"י ל"ז, שאף שהריאה גם כן שואבת כל מיני משקין, הנה שאיבה זו היא מרחוק ועל פי פליאת חכמת הטבע כמ"ש במע"מ, אבל לא שיהו המים נמשכין שם ממש כמו בכליות.

[ועוד יש טעם להקל, דיש לומר דמהרי"ו ומהרי"ל שאסרו במלוחים ומרים היינו דווקא גבי תרתי בועי דסמיכי, שהמתירים במים זכים הוא משום דבכה"ג לא נקרא בועא כלל, ובשמ"ח סי' ל"ז סעי' ח' פירש דסבירא להו דמים זכים לאו לקותא הוא, על כן סבירא להו דאי אפשר לומר כן רק כשהם מתוקים, משא"כ כשהם מלוחים או מרים שהם מים הרעים אין לסמוך כלל להוציאה מכלל בועי אף שהם מים זכים. והיינו טעמא נמי דבועא בשפולי ובועא מעבר לעבר כמ"ש ביש"ש פא"ט סי' ל"ז בשם מהר"ש מווינא כנ"ל. משא"כ גבי כוליא, דהאיסור נזכר בגמרא רק בעכורים או סרוחים, ולא בבועא תליא מילתא, וגם ההיתר נזכר בהדיא בזכים וצלולים, אם כן כל שהם זכים וצלולים, אף שהם מלוחים או מרים יש לומר דאין להחמיר כלל, ואין להוסיף על הטריפות, ודלא כהשמ"ח רסי' ל"ז. אבל גבי תרי בועי דסמיכי לא שייך לומר כן, דאדרבה עליך הראיה שאינה בכלל בועי שבגמרא, אפילו במים זכים ומתוקים רבים האוסרים לומר דהוה בכלל בועי שבגמרא. ואין לחוש גם כן משום מ"ש הראש אפרים דכיון דלהר"פ ⁵⁶ עכשיו לא בקיאין בצילי על כן הוסיפו כו', דלפי זה ודאי גם בכוליא צריך לומר כן. אך באמת משמע ממהרי"ו וממהרי"ל, [וממהר"ש] מווינא שביש"ש דלאו מהאי טעמא נגעו בזה וכנ"ל].