(א) בשעת שחיטה
(א) בשעת שחיטה.
שבשעה שהנשמה יוצאת משריף שריף מעלמא דם לתוכו (גמרא 915 ). ופירש רש"י שמושך דם מבית השחיטה בנשימתו וכונסו בלבו, והוא דם הנפש שחייבים עליו כרת 916 , עכ"ל. ולפי זה בשליל שנמצא בבהמה בן ט', בין חי בין מת, הניתר בשחיטת האם (ואין צריך לשחטו אם לא הפריס על גבי קרקע) כדלעיל סי' י"ג 917 , אין הדם מתקבץ בלבו ואינו כנוס שם דם כלל. אבל (גירסת רי"ף 918 ורא"ש 919 , דם דאתא לי' מעלמא בשעת שחיטה, היינו שפורש מדם האברים ונמשך לתוכו, דהוי בלא תעשה, ולכן) דעת הרמב"ם 920 דאף בשליל נמשך דם לתוכו וכנוס שם (מנחת יעקב 921 ):
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.