ז

ועתה יש להוסיף עוד טעם להקל. דהנה בס' תו"ג בחדושיו ריש גיטין כתב שהתוס' דחולין (דף צ"ו) חולקים על מה שכתב הרמב"ם פט"ז מהלכות סנהדרין הלכה ו' וז"ל אינו צריך שני עדים אלא למלקות אבל האיסור עצמו בעד אחד יוחזק כיצד אמר אחד חלב כליות הוא זה. כלאי הכרם פירות אלו. גרושה או זונה אשה זו. ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו הרי זה לוקה אף על פי שעיקר האיסור בעד אחד עכ"ל. וכתב התו"ג שהתוס' בחולין פג"ה (דף צ"ו א') לא ס"ל כן שהרי כתבו שם ד"ה פלניא וז"ל וכן אם נשאת על פי עד אחד וזינתה לא קטלינן לה אף על פי שבעלה הראשון נודע שהיה מת כבר בשעת הזנות דלא לכל דבר מהימנינן ליה דאין האחין יורדין לנחלה על פיו וגם צרתה אסורה עכ"ל התוס' ואם כן מהתוס' מוכח דלא אמרינן כיון שנשאת כדין על ידי עד אחד שהעיד שמת בעלה הרי הוחזקה אשת איש וכשזינתה תהרג. אלא אמרינן שנאמן עד אחד רק להתירה לינשא ולא שתהרג על ידי זה כשזינתה. והכא נמי י"ל שאף על פי שהאיסור הוחזק על פי עד אחד מכל מקום כשהגיע למלקות אין לוקין עי"ז. ובתשובה אחת כתבתי דיש לומר דהרמב"ם לא יחלוק כלל על דינם של התוספת דהא הכ"מ שם כתב דטעמו דהרמב"ם משום דעד אחד נאמן באיסורין. ואם כן כשאומר העד שחלב כליות הוא זה הוה ליה כאילו שני עדים מעידים שזהו חלב כליות. ואם אכלו אחר כך בשני עדים חייב מלקות. וגם לפי מה שכתב בחידושי מהרי"ט בקדושין דף ס"ג שדינו דהרמב"ם הוא מפורש בירושלמי בסוטה פ' מי שקינא וז"ל אמר לו עד אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה. עיקר עדותו לא בעד אחד הוא עכ"ל. יש לומר שהטעם גם כן כיון שהעד נאמן בזה מדאורייתא שהוא חלב כליות לכן שוב לוקה על זה על ידי שני עדים שהתרו בו מה שאין כן בדינו של התוס' בחולין צ"ו ד"ה פלניא שעד אחד בעדות אשה אינו נאמן כ"א מדרבנן ולא מן התורה יש לומר שאינו נאמן רק להשיאה ולא כשיומשך מזה קטלא לא קטלינן לה. ולכן יש לומר שהרמב"ם לא פליג כלל על התוס' דחולין צ"ו הנ"ל ואם כן כמ"כ וכ"ש האשה עצמה שבאה ואמרה מת בעלה דנאמנת ותנשא. אף על פי כן אם זינתה אחר כך אינה נהרגת כמו בעד אחד שאומר מת בעלה כו' כנ"ל. הרי אף על פי שנאמנת להנשא עכ"ז לא הוחזקה אפילו על עצמה אשת איש גמורה לענין קטלא. אם כן י"ל בנדון שויא אנפשה חד"א דאין זה איסור רק על עצמה ולא לפסול הבן שתוליד. וכש"כ בנד"ז שהיא תחת בעלה דגם למהרא"י אין הודאתה בצירוף עד אחד גם כן עדות גמורה מדאורייתא כי אם מדרבנן כמש"ל סעיף ד'.לכן לא נעשה הולד ממזר על פיה כיון שאין לפוסלו כי אם בשני עדים ולא שייך כל כך לומר שמשום שנאמנת על עצמה ממילא נמשך פיסול הולד כיון דעל עצמה ג"כ אינה נאמנת מדאורייתא כ"א מדרבנן:

קיצור. בתו"ג ריש מס' גיטין כתב שהתוס' פרק ג"ה (דף צ"ו ע"א) ד"ה פלניא. חולקים עמ"ש הרמב"ם פט"ז מהלכות סנהדרין הלכה ו' ובאמת דינו דהרמב"ם מפורש בירושלמי (פ' מי שקינא לאשתו) ולא יחלקו התוס' על הירושלמי. לכן יש לחלק שבדינו דהתוס' גם להרמב"ם הדין אמת כיון שאין עד אחד נאמן להתיר האשה רק מדרבנן. א"כ כשנמשך מזה דין קטלא אין סומכין על נאמנותו. כמו כן י"ל בנד"ז כיון דהיא וע"א אינן נאמנים לאוסרה על בעלה כי אם מדרבנן לכן כשהגיע זה לפיסול ולד אין פוסלים על ידי זה: