א

סימן יב

שייך לאה"ע סי' ד' סל"ג:

תנן פ"ב דמכשירין והובא ספ"ק דכתובות דף ט"ו ע"ב מצא בה תינוק מושלך. (בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה) אם רוב נכרים נכרי. אם רוב ישראל ישראל. מחצה על מחצה ישראל. ואמר רב לא שנו (דאם רוב ישראל ישראל) אלא להחיותו (ב"ד מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך) אבל ליוחסין לא. (דאם בת היא אסורה לכהן. ואפילו ליכא למיחש משום אסופי כגון הנך דאמרינן בעשרה יוחסין דף ע"ג משלטי הדמיה תלי פיתקא כו'. מיהו חיישינן שמא בת עובד כוכבים היא ולמ"ד גיורת פסולה לכהונה אפילו קטנה זו אסורה לכהן דתרי רובי בעינן ליוחסין). וק"ל דאפילו בעיר שכולה ישראלים אין ראוי להכשירה דאכתי ניחוש שמא היא מפנויה שזינתה עם מי שפסול לה וה"ל ממזר כמו אם זינתה עם אחיה או עם בעל אחותה וכה"ג. ומי גרע זה משתוקי. וצ"ל דכשאין בו משום אסופי אזי לא הוה אפילו שתוקי כ"א כשר גמור הוא. והטעם כדפרש"י בקדושין שם דף ע"ג ב' גבי מצאו מהול אין בו משום אסופי. (דאי לאו דכשר הוא לא הוה טריחא ביה למימהל ליה) משלטי הדמיה (אבריו מתוקנים ומיושרים) אין בו משום אסופי (דאי פסול הוא לא הוה מתקנא ליה הואיל ודעתה להשליכו) וזה דלא כמ"ש מהרי"ט בחידושיו בקדושין שם וז"ל מצאו מהול וכו'. משמע דבכל הני הוא כשר וא"ת הרי אפילו בנה מורכב על כתפה שמכיר את אמו כל שאינו מכיר את אביו ה"ל שתוקי ומאי טעמא הכא כשר ויש לומר דהשתא אמו נאמנת עליו לאבא שאול שקורא לשתוקי בדוקי. ולת"ק דאיהי לא מהימנא אביו נאמן עליו. אבל אם היה לו דין אסופי אביו ואמו אין נאמנים עליו עכ"ל. ודבריו אלה הם נגד פרש"י שכתב דאי לאו דכשר הוא כו' דאי פסול הוא כו'. דסבירא ליה שזהו ראיה שכשר גמור הוא. וה"ל כמו שתוקי שנבדקה אמו ואמרה לכשר נבעלתי. ואפשר עדיף מיניה משום דאיכא מעשה המוכיח דעדיף מדבור בעלמא ולכן אפילו לת"ק דאבא שאול כשר גמור הוא. ובעצי ארזים סימן ד' סעיף ל"א ס"ק נ"ד הביא דברי מהרי"ט הנ"ל וחלק עליו דודאי עדיף בכה"ג משתוקי כו' והעלה הוא הטעם דכיון שחסה עליו תלינן שמפני עניות הושלך. ולא תלינן בזנות כלל. ואף שרש"י פי' כן גבי משלטי הדמיה. י"ל דלאו דוקא. אלא דאפילו אם מפנויה נולד ובזנות כיון שאנו רואין שהיא חסה עליו אמרינן דעכ"פ לאו פסול היה. כ"א כשר הוא. וכמ"ש רש"י דאי לאו דכשר הוא לא הוה טריחא ליה כו'. הואיל ודעתה להשליכו. ור"ל כיון שאנו רואין שהשליכה אותו ועכ"ז טרחה בטובתו אמרינן דודאי כשר הוא. מה שאין כן גבי שתוקי כ"ז שלא נבדקה אמו אינו בחזקת כשר אף שטריחא ביה. דהתם שאני שכשלא השליכתו והוא אצלה ע"כ מוכרחת לטרוח בו. דאל"כ מה יאמרו הבריות. או שיחזיקו אותו לממזר ויהיה זה בזיון לה. או שיאמרו שהיא גרועה מעורב כו' נאוף ורצח. ע"כ מוכרחת לטרוח בו אף שאינו כשר. אבל כשהשליכה אותו ואין איש יודע ממנה. ע"כ מה שאנו רואים שטרחה וחסה עליו זהו מפני שכשר הוא. דאם היה ממזר וכה"ג היתה רוצה יותר שימות ועכ"פ לא הוות טריחא ביה. והרווחנו בזה שלא יקשה דאם טעמא דאסופי שיש בו סימן שחסה עליו הוא כשר מצד דלא תלינן בזנות כלל. כ"א שנולד מאיש ואשתו והשליכוהו מחמת רעבון. קשה דהא זהו ודאי מיעוטא. כדמשמע בגמ' שם דף ע"ג א' דמיעוט ארוסות ומיעוט א"א שהלכו בעליהן למדה"י הוה פלגא שלצד הפסול. ומיעוט דפנויה ושמחמת רעבון ה"ל פלגא. ואם כן הכא אם אומר שהוא רק מחמת רעבון ה"ל רק חלק רביעי מכל. ומדוע נלך בתר מיעוטא כזה ולא ניחוש שמא פנויה השליכתו וחסה עליו. א"ו דאפילו אם מפנויה הוא כיון שחסה עליו זה ראיה שכשר הוא וכן מצאתי בתשובת נו"ב חאה"ע סי' ז'. אלא שהטעם שכתב על זה הוא חוץ מפשוטו. ולכן נ"ל הטעם כמו שכתבתי: