(ה)
(ה) נטל הישראל כו'. כך כתב רמ"אמא בשם ר' ישעי' אחרון ז"למב, והסכימו לזה שאר כל האחרונים, ומשמע מדבריהם דאפילו בדיעבד אסור בזהמג. אע"ג דבדיעבד סמכינן על רבינו תםמד וסיעתו דמהני ייחד לו בית, כמ"ש החק יעקבמה בשם אחרונים, מ"מ בזה גם ר"ת מודהמו, כיון שהוא בעצמו הפקידו ביד הנכרי הרי הוא מסור בידו לפנותו למקום אחר, דגרע מייחד לו בית שאינו מסור לו שהרי אותה זוית מסורה לנכרי כדפירש"ימז. דלא כפרי חדשמח שכתב בפשיטות בלי שום ראיה דלר"ת וסיעתו שרי בהא, וזה אינו, שהרי הריא"ז שממנו מוצא דין זה סבירא ליה כר"ת וסיעתו בייחד לו ביתמט, ואפ"ה אוסר בזה, אלא ודאי דהעיקר כדמשמע מכל האחרונים. וכיון שכן שוב אין סברא כלל להקל בדין זה בייחד לו ביתנ, סוף סוף עכשיו הוא מסור בידו לפנותו ממקום שהוא מונח שם.
וגם אותה זוית שייחד לו אינה קנויה להנכרי, רק שהיא מסורה לונא, שהרי שכירות קרקע אינה נקנית לא"י בחזקה, אף למאן דאמר שנקנית בכסף, כמבואר בב"י ח"מ סוף סי' קצ"ב מחודשין [ט]"ו. וה"ה לשאילת קרקע שהן שוים בזה, כמבואר שם ובטוש"ע סי' קצ"ה סעיף ט'. ועי' בט"ז שם סי' קצ"ד ס"א בהג"הנב, וכך פסק הש"ך שםנג בשם הב"חנד, וא"כ הישראל יכול לחזור בונה. אלא שכל זמן שלא חזר בו נקרא אינו מצוי בידך, כיון שכבר מסרה להנכרי. אבל כשחזר בו ומטלטלו מזוית זו לבית הנכרי, מעתה הוא מסור בידו לטלטלו לכל מקום שירצה, והיינו מצוי בידך דאמרינן בגמרא. שאף שר"תנו וסיעתו פירשו דהרי זה דומה למקבל עליו אחריות על חמצו של נכרי בבית הנכרי אעפ"כ אין צריך שיקנה הנכרי את מקומו בקנין גמור, שלא הזכירו שיתן לו כסףנז, וכ"כ בהדיא הריא"זנח ע"ש. ואף קנין סודר לא הזכירו, ועי' בש"ך בח"מ סי' קכ"גנט שהכריע דאין נכרי קונה בקנין סודר, ובפרט לשיטת התוס'ס דשכירות ושאילת קרקע אין נקנה בקנין סודר כמ"ש הש"ך בסי' קצ"ה סק"י. אם כן לא משכחת לה קנייה לנכרי בשכירות ושאילת קרקע להב"ח והש"ך וט"זסא, החולקים על מ"ש רמ"א שם בסי' קצ"ד סעיף א' בהג"ה, אלא ודאי כדאמרן. וכ"מ בהדיא בספר המאור בפ"קסב ע"ש:
הערות
- מא. סעיף א.
- מב. פסקי ריא"ז פ"א ה"א אות יא. שלטי הגבורים (ב, א) אות ב.
- מג. ראה מ"א ס"ק א שהתיר לומר לנכרי הרי שלך לפניך.
- מד. שבתוס' ו, א ד"ה יחד (שהיא הדעה שבסי"א).
- מה. ס"ק ג. לקמן סט"ז.
- מו. דלא חשיב זה כמו ייחד לו בית.
- מז. ו, א ד"ה שאין מצוי. וכדלעיל סי"א.
- מח. סוף ס"א ד"ה ומ"ש ואפילו. וראה גם לעיל קו"א ס"ק ד.
- מט. שם אות י, בשם מז"ה (תוס' רי"ד שם ד"ה רב אשי). שלטי הגבורים (ב, ב) אות א.
- נ. שגם בזה נאסר כשהוליכו לנכרי אחר, כמבואר בפנים.
- נא. כלומר, אף שבגמרא (ו, א) אמרינן שדין ייחד לו תלוי בדין שכירות אי קניא (וראה פסקי ריא"ז שם ושו"ת הרשב"א סי' קעז דהיינו שהשאילו לו או השכירו לו. וראה לקמן סי"ג, שמחלוקת זו היא גם כשמשכיר לו זוית או חדר), מכל מקום מהני יחוד אפילו כשאינה קנויה לנכרי (כמבואר לעיל בפנים סי"א: והבטיח לו); אלא שגם בזה יש חילוק בין מסורה לו לבין אינה מסורה לו.
- נב. ששכירות ישראל מעכו"ם אינו קונה בכסף (דלא כרמ"א שם). וכן מובא לקמן בסמוך מהש"ך והב"ח, וכ"ה לקמן בסוף הקו"א. אמנם ראה סדר מכירת חמץ שמשכירים המקומות שהחמץ מונח בהם לנכרי בקנין כסף (כדעת הרמ"א הנ"ל). וראה תיקוני מקוואות ע' קנה (בשוה"ג).
- נג. ס"ק ב.
- נד. שם ד"ה כתב הר"ן.
- נה. אפילו בכסף, וכ"ש בחזקה.
- נו. בתוס' שם ד"ה יחד.
- נז. אף לדעת הרמ"א הנ"ל דמהני בו קנין כסף.
- נח. ייחד ישראל ביתו לגוי, שהשאילו לו או השכירו לו.
- נט. ס"ק ל. ראה גם לקמן סי' תמא קו"א ס"ק ג וש"נ.
- ס. קידושין כז, א ד"ה ומקומו. ב"מ יא, ב ד"ה מקומו. טור ושו"ע סי' קצה ס"ט בשם י"א.
- סא. הנזכרים, שישראל אינו קונה מנכרי אפילו בכסף, וכ"ש בחזקה.
- סב. ראה מ"ש שם (ב, סע"א). ואוצ"ל: בפ"ב (ט, ב: כגון שהחזירו ישראל לרשותו של נכרי כל ימי הפסח שאין אחריות עליו; משמע שאם האחריות על הישראל לא סגי במה שהחזירו מעצמו לרשות הנכרי).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תמ דין חמצו של נכרי שהופקד אצל ישראל קידושין כז, א · ב"מ יא, ב
- לקוטי שיחות 217 קידושין כז, א
- תורת מנחם בס"ד. שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א קידושין כז, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א קידושין כז, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תשל"ג קידושין כז, ב
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות, ב"מ יא, א
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ג ב"מ יא, א
- תורת מנחם ב"ה. ענינה* של תורת החסידות** ב"מ יא, רע"א
- ענינה של תורת החסידות 21 ב"מ יא, רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום סדר מכירת חמץ ב"מ יא, רע"ב