(ה)

הערות

1. מא. סעיף א.
2. מב. פסקי ריא"ז פ"א ה"א אות יא. שלטי הגבורים (ב, א) אות ב.
3. מג. ראה מ"א ס"ק א שהתיר לומר לנכרי הרי שלך לפניך.
4. מד. שבתוס' ו, א ד"ה יחד (שהיא הדעה שבסי"א).
5. מה. ס"ק ג. לקמן סט"ז.
6. מו. דלא חשיב זה כמו ייחד לו בית.
7. מז. ו, א ד"ה שאין מצוי. וכדלעיל סי"א.
8. מח. סוף ס"א ד"ה ומ"ש ואפילו. וראה גם לעיל קו"א ס"ק ד.
9. מט. שם אות י, בשם מז"ה (תוס' רי"ד שם ד"ה רב אשי). שלטי הגבורים (ב, ב) אות א.
10. נ. שגם בזה נאסר כשהוליכו לנכרי אחר, כמבואר בפנים.
11. נא. כלומר, אף שבגמרא (ו, א) אמרינן שדין ייחד לו תלוי בדין שכירות אי קניא (וראה פסקי ריא"ז שם ושו"ת הרשב"א סי' קעז דהיינו שהשאילו לו או השכירו לו. וראה לקמן סי"ג, שמחלוקת זו היא גם כשמשכיר לו זוית או חדר), מכל מקום מהני יחוד אפילו כשאינה קנויה לנכרי (כמבואר לעיל בפנים סי"א: והבטיח לו); אלא שגם בזה יש חילוק בין מסורה לו לבין אינה מסורה לו.
12. נב. ששכירות ישראל מעכו"ם אינו קונה בכסף (דלא כרמ"א שם). וכן מובא לקמן בסמוך מהש"ך והב"ח, וכ"ה לקמן בסוף הקו"א. אמנם ראה סדר מכירת חמץ שמשכירים המקומות שהחמץ מונח בהם לנכרי בקנין כסף (כדעת הרמ"א הנ"ל). וראה תיקוני מקוואות ע' קנה (בשוה"ג).
13. נג. ס"ק ב.
14. נד. שם ד"ה כתב הר"ן.
15. נה. אפילו בכסף, וכ"ש בחזקה.
16. נו. בתוס' שם ד"ה יחד.
17. נז. אף לדעת הרמ"א הנ"ל דמהני בו קנין כסף.
18. נח. ייחד ישראל ביתו לגוי, שהשאילו לו או השכירו לו.
19. נט. ס"ק ל. ראה גם לקמן סי' תמא קו"א ס"ק ג וש"נ.
20. ס. קידושין כז, א ד"ה ומקומו. ב"מ יא, ב ד"ה מקומו. טור ושו"ע סי' קצה ס"ט בשם י"א.
21. סא. הנזכרים, שישראל אינו קונה מנכרי אפילו בכסף, וכ"ש בחזקה.
22. סב. ראה מ"ש שם (ב, סע"א). ואוצ"ל: בפ"ב (ט, ב: כגון שהחזירו ישראל לרשותו של נכרי כל ימי הפסח שאין אחריות עליו; משמע שאם האחריות על הישראל לא סגי במה שהחזירו מעצמו לרשות הנכרי).