ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק במהדו"ב לסי' רנטוהנכון

והנכון

והנכון בדעת הרשב"א, דסבירא ליה בפשיטות דאין להוסיף על דברי חכמים, ואין לך אלא מה ששנו חכמים בלשון המשנה באיסור ההטמנה, דגבי איסור באינו מוסיף שנו במשנהקב לשון כיסוי דוקא לא יכסנו משתחשך כו', וגבי איסור בדבר מוסיף שנו לשון הטמנה סתםקג אין טומנין כו', ובמקצת נמי הטמנה היא בלשון המשנה, וכדהוכיח הרשב"א. ואף שבגמרא סוף פ"בקד נזכרו שתיהן לאיסור בלשון הטמנה, לא נחית התם רבה לפרש חילוקי דיני איסורן אלא טעמיהן לבד, בשגם דבשתיהן הטמנה במקצת הטמנה היא, אלא דמכל מקום הך כי אורחה והך כי אורחה. דבדבר המוסיף עיקר פעולת ההטמנה היא ודאי מלמטה תחת הקדרה וגם סביבותיה ולא על גבה מלמעלהקה כנודע שטבע ההבל לעלות למעלה, ואף שמתפשט גם כן לצדדים עד ג' טפחים כדתנן ריש פ"ב דבבא בתראקו, מכל מקום עיקרו עולה למעלה, ואפילו דשומשמין דאמרינןקז דלא מסקי הבלא, היינו משום שהקופה מפסקת. ותדע דבריש פ"ב דבבא בתרא לא מפלגינן בין גפת לגפת, ומשום הכי גזרוקח אף שלא נתן דבר המוסיף על גבי הקדרה מלמעלה. משא"כ בדבר שאינו מוסיף רק שמעמיד ההבל החם שבה שלא יצא החוצה העיקר הוא על פיה מלמעלה, שאם תהא פתוחה למעלה לא יועילו כלום המוכין וגיזין שתחתיה וסביבותיהקט, וגם אם מועילים קצת אין דרך בני אדם לעשות כן כלל, והעושה בטלה דעתו ולא גזרו כלל על דבר שאינו מצוי כלל, כמו שכתבו התוס' פ"ב דבבא בתראקי, ואם כיסה למעלה ולא למטה וסביבותיה, אמרינן נמי הטמנה במקצת שמה הטמנה, וכדתנן סתמא לא יכסנו משתחשך (וגבי כוזא אפומא דקומקומא עיקר האיסור הוא משום הולדת חום בדרך הטמנה דוקא כמו שכתב הרשב"א פ"גקיא גבי פנאד"ש, ור"ל דהטמנה בדבר שאינו מוסיף לא התירו בצונן בכהאי גוונא דמוליד חום אלא במשמר החום במיחם על גבי מיחם או להפג צינה בצונן שאינו מוליד חום כללקיב, אבל לא במוליד חום אף דלא מקרי מוסיף הבל ממש מאחר שאינו רק להפשיר כדלעילקיג, וכמו שיתבאר לקמןקיד, והלכך אין לאסור אלא באיסור הטמנה באינו מוסיף, דבכיסוי תליא מלתא, משא"כ בעובדא דרביקטו. והא דאסר הרב רבינו יונה ליתן קיתון תוך אמבטי ואפילו מבעוד יוםקטז, היינו להחם ממש עיין שם). ותנן נמיקיז ממלא אדם קיתון ונותן תחת הכר כו' תחת הכר סתם, משמע אפילו מגולה מעט סביבותיה למטה, ואפילו הכי צונן דוקא שרי. ועוד דעל כרחך ודאי לא בעי כולו טמון, שהרי אין הכר תחת הקיתון לפי משמעות לשון המשנה, ואם כן לפי הוכחת הרשב"אקיח שלא נתנו דבריהם לשיעורים באין פיה מכוסה בדבר המוסיף, אם כן ממילא מוכח דבאינו מוסיף אסור בפיה לבדה מכוסה דומיא דתחתיה במוסיף, ודו"ק.

הערות

  1. קב. נא, א.
  2. קג. מז, ב.
  3. קד. לד, סוע"א ורע"ב.
  4. קה. ראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ה.
  5. קו. יז, א.
  6. קז. שבת מח, רע"א.
  7. קח. בהטמנה בדבר המוסיף הבל.
  8. קט. ראה שוע"ר סי' רנג סוף סי"ד. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות יט.
  9. קי. יט, א ד"ה משום. הובא בשוע"ר סי' רנז ס"ז.
  10. קיא. מ, ב סוד"ה מביא.
  11. קיב. ראה שבת כהלכה פי"א הערה עג.
  12. קיג. ד"ה והא. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות יח.
  13. קיד. ד"ה אבל.
  14. קטו. שהתיר להפשיר פך של שמן בכלי שני, שלא היה מכוסה.
  15. קטז. כמובא ברשב"א לט, ב ד"ה אמר ליה.
  16. קיז. שם נא, א (ע"פ גירסת הרי"ף שם כב, ב).
  17. קיח. שם מז, ב ד"ה קופה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.

  1. שולחן ערוך (א) מאותו ספר שבת מח, ב
  2. שוע"ר עם ביאור דברי שלום מהדורא בתרא לסימן רנט שבת מח, רע"א
  3. שוע"ר עם ביאור דברי שלום תצה איזה מלאכות אסורים ביום טוב שבת מח, ב
  4. שוע"ר עם ביאור דברי שלום כא כדת מה לעשות בציצית שנפסקו [ו]בטליתות ישנים שבת מח, ב