כא כדת מה לעשות בציצית שנפסקו [ו]בטליתות ישנים

הערות

1. 1679. ברייתא מגילה כו, ב (ואלו הן תשמישי מצוה, סוכה לולב שופר ציצית). שו"ע ס"א (שהיא מצוה שאין בגופה קדושה). לבוש ס"א (ציצית תשמישי מצוה הם, כלומר שאין בעצמן שום קדושה רק שמשתמשין בהם לשם מצוה). החילוקים בין קדושה, תשמישי קדושה ותשמישי מצוה, יתבארו לקמן סי' מב ס"ו (אין תנאי מועיל בגוף הקדושה להשתמש בו חול כשהוא בקדושתו, אבל לתשמישי קדושה מועיל תנאי ... אבל תשמישי מצוה, כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה, אין צריך לתנאי כלל לדברי הכל, שאפילו עשאן לשם כך בלי שום תנאי ונעשית בהם מצותן פעמים רבות, מותר להשתמש בהם חול).
2. 1680. מגילה שם (תשמישי מצוה נזרקין). שו"ע שם (חוטי ציצית שנפסקו, יכול לזרקן לאשפה).
3. 1681. שאילתות שלח שאילתא קכו (דאסיר להון לדבית ישראל למעבד צרכיהון במדעם דעביד לאפוקי ביה ידי חובתיה במצוה, כגון חוטי דציצית למיצר בהון מדעם ... משום דקא מבזי מצוה). וכדאמרינן שבת כב, א (אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ... שלא יהו מצות בזויות עליו). וכן הוא לקמן סי' מב ס"ו (רק שלא ישתמש בהם בשעת מצותן, כגון לקשור איזה דבר בחוטי ציצית התלוים בבגד, כמו שנתבאר בסי' כ"א). וראה יד שאול.
4. 1682. כל בו סי' לא (ואף על גב דתשמישי מצוה נזרקין, נהי דלא צריכי גניזה, אבל לא נהיגי בהו מנהג בזיון, לאו אורח ארעא). ארחות חיים הלכות ציצית סי' לד (ובשם הראב"ד ז"ל מצאתי, נהי דאין צריכים גניזה, אבל לאנהוגי בהו מנהג בזיון, לאו אורח ארעא). רמ"א סעיף א (ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהן מנהג בזיון לזורקן במקום מגונה, אלא שאינן צריכין גניזה). וכן הוא בסכך הסוכה, כדלקמן סי' תרלח סי"ט (עצי הסכך אחר שעברו ימי החג, אף על פי שאין צריך לגונזן, ומותר להסתפק מהן ולהשתמש בהן לכל מה שירצה, מכל מקום נכון ליזהר שלא להשתמש בהן תשמיש בזיון, שאינה כבוד למצוה שעברה. ואין צריך לומר שאין לפסוע עליהם, שלא ינהוג בהם מנהג בזיון), ובהושענות שבלולב, בשו"ע סי' תרסד ס"ח (יש מי שאומר, שהושענא שבלולב, אף על פי שנזרקת אין לפסוע עליה). וראה חידושי צמח צדק עט, ד. אבל לענין נר חנוכה, בשו"ע סי' תרעז ס"ד (הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו) . וטעם החילוק בין ציצית וסכך והושענות לבין נר חנוכה, ראה שיעורי הלכה למעשה ע' תסט.
5. 1683. רמ"א שם (והמחמיר ומדקדק במצות תבא עליו ברכה).
6. 1684. דרכי משה (ובמהרי"ל כתוב שהוא היה נוהג לגונזם). רמ"א שם (ויש מדקדקים לגונזן). ט"ז ס"ק ב (מסיים בשם מהרי"ל, שנהג לגנזם).
7. 1685. ברכות לט, ב (הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא, נעביד ביה מצוה אחריתי). מהרי"ל הלכות ציצית (ראיתי בשכונת מהר"י סג"ל נהגו בו, כיון דאיתעבד בהו מצוה עשו בה אחרת, והחזיקם שמש העיר לקשור עם הנפסקים את בגדי צבעונים שמכסין בהן כסאות המילה, ויש מסמנין בהן ספרים). שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא (דכיון דאיתעביד ביה מצוה, יתעבד ביה מצוה אחריתי ... ציצית שנפסל, יסמנו בו ספר), וסי' קצג (כיון דאיתעביד ביה מצוה חדא יתעביד ביה מצוה אחריתי ... לעשות סימן בספרים בציציות הנזרקים מהאי טעמא). מ"א ס"ק א (כתב מהר"י ווייל הל' לולב, דיניח הציצית בספר לסימן, הואיל ואיתעביד בהו מצוה חדא, יעשה בהו אחריתי). וכן הוא לקמן סי' רצז ס"ו (שהואיל שנעשה בו מצוה אחת, יש לעשות בו מצוה אחרת). סי' שצג ס"ג (דהואיל ונעשית בו מצוה אחת, יש לעשות בו גם כן מצוה אחרת). סי' תמה סי"ב (שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת נכון לעשות בה מצוה אחרת). סי' תעג סל"ה (ונהגו כל ישראל שמקצת זה שבוצעים מהמצה, עושין בו גם כן מצוה אחרת, דהיינו שמשמרין אותו לאפיקומן). סי' תקכז סכ"ה (שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת ראוי לעשות בו מצוה אחרת).
8. 1686. ר"ן שבת מח, ב (וכתב הראב"ד ז"ל ... דוקא בטליתות של מצוה, מפני שאדם בודל מהם ואינו רוצה לקנח עצמו בהן ולא ליחד אותם לתשמיש המגונה, אלא שהוא זורקן והן כלין). שו"ע סעיף ב (טליתות של מצוה שבלו, אדם בודל עצמו מהם, ואינו מותר לקנח עצמו בהם ולא לייחד אותם לתשמיש המגונה, אלא זורקן והם כלים). וכן הוא לקמן סי' שח סמ"א (במטלניות שהן שירי טליתות של מצוה, שאדם בודל עצמו מלקנח בהן ומלהשתמש בהן תשמיש מגונה).
9. 1687. רמב"ם הל' ציצית פ"ג ה"ט (ומותר להכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ). נימוקי יוסף הלכות ציצית יב, א (ומותר לאדם ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא ועושה צרכיו ... וכן כתב הגאון ז"ל). שו"ע ס"ג (מותר ליכנס בציצית לבית הכסא).
10. 1688. לבוש ס"ג (שאין זה כל כך ביזוי למצוה).
11. 1689. ט"ז ס"ק ג (נראה היינו דוקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד' כנפות נתחייב בציצית, אבל בטליתות של מצוה שלנו, שאינן רק להתפלל בהם, אין נכון שיכנס לבית הכסא).
12. 1690. שלובשים ביום הכפורים, כדלקמן סי' תרי ס"ט (נוהגין במדינות אלו ללבוש הקיטל).
13. 1691. ט"ז שם (ועוד נראה לי דגם כן ההולכים מבית הכנסת ביום הכיפורים לפנות והם מלובשים קיט"ל, צריך שיפשיטו הקיט"ל, כיון שבגד זה מיוחד להתפלל בו, כן נראה לי). ולפי זה הוא הדין שצריך להסיר הגארטל, כיון שהוא מיוחד לתפלה.
14. 1692. ב"י (כתוב בכלבו (סי' כב) שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית, גם נהגו שלא תכבסנו גויה, וכל זה כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו עכ"ל. וכן כתוב בספר ארחות חיים (הל' ציצית סי' לד) בשם ה"ר אשר. ולא ראינו ולא שמענו מי שהקפיד בזה מעולם). רמ"א סעיף ג (וכל שכן לשכב בהן, דשרי. ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית, גם שלא ליתנו לכובס גוי לכבס, והכל שלא יהיו מצות בזויות עליו. אך נוהגים להקל לשכב בהם).
15. 1693. והיינו אף שהרמ"א כתב רק "נוהגים לשכב בהם", ולא הזכיר "ליתנם לכובס". מכל מקום נראה שהתירו גם בזה, כאמור בסתם ב ב"י ( ולא ראינו ולא שמענו מי שהקפיד בזה מעולם). הובא ב לחם חמודות הלכות ציצית ס"ק סד. אלי' זוטא ס"ק ג (וליתן לכובסת עכו"ם, סתם המחבר, ובהגהת שו"ע משמע דאסור, ונראה דסבירא ליה [ללבוש] דמותר, כדמשמע בב"י, וכן משמע בלחם חמודות דף קי"ב). וראה שער הכולל פ"ב ס"ג.
16. 1694. אגור סי' י (כל המגרר ציציותיו, עליו הכתוב אומר (ישעי' יד, כג) וטאטאתים במטאטי השמד, הגה"ה מרדכי קטן). שו"ע סעיף ד (יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו). מ"א ס"ק ג (ועליו נאמר וטאטאתיה במטאטא השמד (אגור)). וראה חקרי הלכות ח"א ע' 10.