יב
יב וכן אם נתאנה המוכר בשיווי המקח והוא נכרי שאין צריך להחזיר לו אונאתוצב חייב ליתן הכל להמשלח שהרי הנכרי היה סבור שאין המקח שוה יותר מן המעות שקיבל ונתן הכל לבעל המעותצג. ומכל מקום אם יש לו שער קצוב וידוע והנכרי טעה בוצד כיון שמקבל בעל המעות קצבתו דיו. אלא שכיון שעל ידי מעותיו באה הנאה לשליח יתן לו החציצה לפי סברא האחרונהצו.
אבל אם לא טעה בשיווי המקח אלא במדה או משקל או מניןצז. וכן אם שלחו למכור סחורתו ומכרה לנכרי וטעה הנכרי בחשבון המעות אינו צריך ליתן כלום למשלחצח שהטעות בחשבון הוא דבר בפני עצמו ואינו שייך למקח כללצט לפיכך אין אומרים בזה על ידי מעותיו או סחורתו של משלח באה לו הנאה זוק שהרי אם היה רוצה היה מחזיר לנכרי טעותוקא כדי לקדש השםקב:
הערות
- צב. בכורות יג, רע"ב. שו"ע סי' רכז סכ"ו. לקמן הל' אונאה סי"א. הל' מדות ומשקלות ס"ב. הל' נזקי ממון ס"א.
- צג. תוס' כתובות צח, ב ד"ה אמר, ו רא"ש שם פי"א סי' טו, בשם ר"י . טור סי' קפג ס"י. סמ"ע שם ס"ק כא.
- צד. טור שם בשם ר"י (חולקין). סמ"ע שם.
- צה. פרישה ס"ק ט. ב"ח שם ס"ט. וראה נעם אליעזר סי' ה אות ג.
- צו. דלעיל סי"א.
- צז. הגהות מיימוניות בתשובות סוף ספר קנין סי' כב, בשם תשובת רב צמח (כשעסקו שניהם חולקים). רמ"א שם ס"ז.
- צח. תוס' ורא"ש שם בשם ר"י (כששלחו לקבל מעות מהנכרי). טור ושו"ע שם.
- צט. תוס' ורא"ש שם. טור וסמ"ע שם ס"ק כא.
- ק. ב"י ד"ה ונראה לי (שלכן גם הרי"ף יודה בזה). ש"ך שם ס"ק יג.
- קא. תוס' ורא"ש שם. טור שם.
- קב. ראה לקמן סוף סי"ג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.