שעח, ב

דסיבת כח ההרגשה וכח ההתקשרות בבחי' הדעת הכל בא מן כח הרצון שבנפש שבא מצד טבע הרגשת עצמו שזה דוקא שיוכל להיות שימשיך כל עצמו בדבר כו', אמנם זהו דוקא בבחי' פנימי' הרצון שהוא⁷⁵⁴ מן פנימי' העונג דהיינו מבחי' הפנימי' ועצמי' הנפש ממש שהוא כח הרגשת עצמות ממש שזהו שמתלבש במוח הדעת דוקא (וראי' לזה הוא מ[ה] שא"ר דבלא שלימות מוח הדעת אינו מוליד מטפה שבמוח כמו פחות מבן ט'⁷⁵⁵ או זקן וסריס וכה"ג, וכמו והאדם ידע את חוה⁷⁵⁶ כו' שבחי' דעת זה הוא בחי' פנימי' כח ההרגשה שבנפש ששם הוא פנימי' ועצמי' התענוג עליון⁷⁵⁷ ורצון, והוא בחי' כח ההתקשרות יתירה שבנפש לחוץ ממנו כמו והאדם ידע כו' שמזה סימן שיוכל להוליד מזרעו דבר חוץ ממנו כו', וכמו שאין קישוי אלא לדעת⁷⁵⁸ דוקא [שבא] מכח ההרגשה שבמוח הדעת כו', וא"ל אינו מוליד אע"פ שיש לו מוחין דחב"ד בשלימות (כמבואר במ"א) (וגם סיבת כל ההטיות מרצון ושכל ומדות כנ"ל שבא מן הדעת דוקא (בד"ע וד"ת כנ"ל) הכל הוא בא רק מצד בחי' הכח של ההרגשה בנפש שה[ו]א המטה את הרצון והשכל מהיפך להיפך ממש (וראי' מן השוחד שיעור עיני חכמים⁷⁵⁹ להטות משפט השכל מצד הטי' ברצון לזכות יותר, וסיבת ההטיי' זו לרצון ממקור הרצון⁷⁶⁰ זהו מצד בחי' ההרגשה בנפשו להשוחד שהוא טובת עצמו שהרגיש בזה ביותר, ולפ"ע ההרגשה זו כך יטה רצונו לדבר כנ"ל. וכן בהפרש בין אוהב לשונא שיטה רצונו לאוהב כמו שיטה משפט מחוב לזכות כמו הרגשת [oldpage_1124] ּ עצמו שאינו רואה חוב לעצמו כו' וכאב את בן ירצה לפי שמרגישו כמו עצמו שממנו נולד כו', ולשונאו יטה רצונו ושכלו לחוב מצד [העדר] הרגשתו בתכלית שמזה יבא סיבת האכזריות גם בקטן וחסר דעת כו'). ונמצא מובן עכ"פ מכ"ז שבחי' כח ההתקשרות עצמי' שבמוח הדעת זהו עיקר פנימי' כח הרצון שבנפש ופנימי' ועצמי' התענוג שבה (שמטעם זה אין כח המוליד בטפה הרוחני' רק במוח הדעת כנ"ל), וזהו כידוע שבחי' פנימי' הדעת שהוא קו האמצעי שרשו בפנימי' הכת"ר⁷⁶¹ דוקא דהיינו בד"ע שלמעלה מחו"ב והוא בכת"ר שבכת"ר שלמעלה גם מההתחלקות חו"ג דרצון העליון כו' כנ"ל רק שהוא כולל [כ[ל] מ[ה] שעתיד להתחלק למטה בדע"ת כו' כנ"ל בענין ג' חללי גלגלתא כו' וד"ל.

והנה הדוגמא מכ"ז יובן ג"כ בבחי' דעת בנה"א כמ"ש אתה הראת לדעת⁷⁶² כי כו', וכן וידעת היום⁷⁶³, וכך בכמה מקומות שמצוה על בחי' הדעת כמו דוד שאמר לשלמה ואתה